חרב עיר הקודש
איך הישראלים מגיעים שוב לנקודה הזאת? זה תלוי בדבר אחד: תזמון. במקום להבין שעיר הקודש הפכה לסוגייה פוליטית רגישה בתוך הזירה הפלסטינית ובעולם המוסלמי והערבי ולפרק מוקשים מראש, שלטונות ישראל נוהגים לחכות שהם יבשילו לכדי פיצוץ, תוך שהישראלים משלמים את כל המחירים האפשריים. כך עם המחסומים בשער שכם, כך עם הגעת יהודים למתחם אל אקצא ביום (שני) בבוקר, וכך עם ריקוד הדגלים.
בכל המקרים האלה היו שתי אופציות חכמות: אחת, להבין שמדובר באירוע נפיץ ולבטל אותו מראש כדי לחסוך הסלמה, והשנייה, להבין שמדובר באירוע נפיץ, אבל לא להסכים לבטל אותו עד הסוף. רק ששלטונות ישראל אוהבים, תמיד, את האופציה השלישית: להבין שמדובר באירוע נפיץ, לא לבטל אותו מראש, להילחץ ברגע האחרון, לבטל אותו שנייה לפני, ולקבל את האלימות בכל זאת.
עד כאן באשר ליהודים. בצד הפלסטני התגשם את מופע הבכורה של ציר עזה-עיר הקודש. בתנועת ההתקוממות חמאס, הצליחו למתג את התנועה מחדש כמגנת על עיר הקודש. זו לא הפעם הראשונה מזה זמן שהם משתמשים בנשק למטרה דתית ולאומית נעלה, שהיא בליבת הסכסוך - אל-אקצא. מוחמד דף, הרמטכ"ל של חמאס, נתן, כזכור, את מילתו לתושבי עיר הקודש הפלסטינים - אנחנו מאחוריכם. הוא לא רק הבטיח וקיים, אלא גם מעורב מאוד בניהול האירוע, למרות מוגבלותו הפיזית. אש בישראל, אש בעזה, ותסיסיה בגדה המערבית.
נקודה נוספת ששווה לשים אליה לב היא העלייה בתעוזה ובאיתנות של הצעירים הפלסטינים, בחוסר הפחד וברצון להראות עליונות על הצד הישראלי. בעיר הקודש זה מתבטא בקריאת תיגר על שוטרים ישראלים באמצע היום.
בסבב הצבאי שקיבל את השם ""חרב עיר הקודש" בעזה, נראה בשלב זה כי חרף שרשרת החיסולים ותמונות ההרס מהרצועה, דווקא ידה של תנועת ההתקוממות חמאס על העליונה. התנועה קבעה שורת הישגים: שיגורי פתיחה לאזור עיר הקודש; מאות רקטות – כמעט בבת אחת – לגוש דן, השפלה והשרון; שני שיגורי נגד-טנקים שאחד מהם הוביל להרג סמ"ר וסגירות של נתב"ג לטיסות. מבחינת חמאס, לו ניתן לסיים את הסבב כבר עכשיו, הוא היה חותם על זה בשתי הידיים.
