למה זה ניצחון?

תושבי רצועת עזה יצאו אתמול (ששי) לרחובות וחגגו את "הניצחון" שלהם על ישראל בעקבות 12 ימי לחימה כבדה. מישהו אולי ישאל למה הם מכנים את זה "ניצחון"? האם לא נהרסו התשתיות לחיים העירוניים, שגם לפני כן לא היו כל כך טובות? האם לא נהרגו יותר מ 240 כולל נשים וילדים. אז למה הם חוגגים. זו שאלה נכונה אך חסרים בה נקודות חשובות.

תושבי רצועת עזה יצאו אתמול (ששי) לרחובות וחגגו את "הניצחון" שלהם על ישראל בעקבות 12 ימי לחימה כבדה. מישהו אולי ישאל למה הם מכנים את זה "ניצחון"? האם לא נהרסו התשתיות לחיים העירוניים, שגם לפני כן לא היו כל כך טובות? האם לא נהרגו יותר  מ 240 כולל נשים וילדים. אז למה הם חוגגים. זו שאלה נכונה אך חסרים בה נקודות חשובות.

ראשית, זו עובדה שלמרות כל הנזקים הנפגעים והרוגים, בעזה חגגו ויצאו לרחובות עם דגלי חמאס ובאמת היו שמחים. את זה גם אישרו גורמים ישראלים, בראיונות שנתנו אחרי הפסקת האש. בני גנץ למשל הגיב לשאלות בנוגע לחגיגות בעזה ואמר כי "יספרו הפלסטינים שיספרו. העזה נחרבה".

בנוסף לזה, הנה כמה הערות על הניצחון בעזה:

למרות כל המכות שקיבלה עזה, תנועות ההתקוממות הצליחו לשגר הטילים לעומק ישראל והכניסו מאות ישראלים למקלטים ואפילו גרמו להריגתם ופציעתם של יותר מעשרה ישראלים, שבוודאי, פרסום מספרם האמיתי צונזר. עוד לפני כן, זה היה ניצחון גדול יותר, שהם הכניסו או ייצרו תחת אפה של ישראל את הטילים והוכיחו כישלון המודיעין הישראלי. עובדה שהכיר בה פשרנים ישראלים.

למרות שרוב הפרשנים חוזרים על המנטרה שזו איראן שתמכה ונתנה את הטילים לעזה, פרשנים אחדים (לדוגמה עמוס ידלין) קבעו כי הטילים יוצרו בתוך עזה ולא הובאו מבחוץ. אם זה נכון, משמעותו תפנית אסטרטגית ביכולת של ההתקוממות בעזה.

גם הגדלת טווח טילי חמאס והג'יהאד הפתיעו את הגורמים הישראלים והכניסו את הציבור לפאניקה עמוקה שלא העריכו כי חמאס מסוגלת לכך.

נקודה נוספת, בסיום המערכה הנוכחית היא שזו היתה ישראל שהציעה באמצעות מצרים והודיעה על הפסקת האש ולא ההתקוממות בעזה. משמעותו ישראל מצמצה ראשון, מול הארגונים הפלסטינים. הפלסטינים הוכיחו שהם יכולים להמשיך עד נקודה שישראל לא יכולה וזה ניצחון. גם אי האומץ בישראל להיכנס קרקעית לעזה, מהווה גורם לתחושת הניצחון של הפלסטינים.

נקודה נוספת, זו היתה הפעם הראשונה שהפלסטינים בתוך הקו הירוק ובחוץ פעלו כאילו בהתאמה והובילו לאי נוחות בישראל, בערים המעורבות, בגבולות ובעורף. נכון שישראל בתמיכה אמריקנית הספיקה לשכנע את הרשות הפלסטינית, לבטל את הבחירות שבהן לחמאס היה סיכוי גדול לנצח, אך את הנצחון השיג חמאס בתחום אחר (צבאי) שמעורר גאווה יותר.

מבחינה בינלאומית נכון שהשקט האילם של חלק גדול ממדינות מוסלמיות וגינויים מאוחרים עידדו את ישראל להמשיך בתוקפנות, אך עצם היכולת להמשיך בלחימה בלי לסמוך על התמיכה הערבית, זה אות מעודדת ומאותת שהשאלה הפלסטינית היא גדולה יותר משאלה ערבית גרידה והפכה כבר לשאלה קיומית של העם הפלסטיני.

את ההריסות הגדולות והשמדת התשתיות האזרחיות בעזה על ידי ישראל אפשר לפרש כפגיעה קשה בחמאס אך באותה מידה, זה הוביל להגברת סלידתה של הקהילה הבנילאומית מהברבריות הישראלית ועתיד להוביל להגשת תלונות לבתי הדין הבינלאומיים שממלא חושדים בישראל כמבצעת פשעי מלחמה.