דעיכתה של מפלגת הליכוד

אפשר לומר שהפוליטיקה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות. במציאות הישראלית, שבה סדר היום הצבאי שולט בתחום הפוליטי, יש משקל למערכה צבאית. בעיקר כשהיא מתרחשת סמוך לבחירות אפשריות. בשל כך, ייתכן שאחת הנפגעות העיקריות (מבחינה פוליטית) מסבב הלחימה האחרון היא מפלגת הליכוד - תנועת ימין שמרבית סיסמאות הבחירות שלה מתמקדות ביכולתה לשמור על "ביטחון" הישראלים. טענת הבסיס המהותית שלה נגד יריבותיה משמאל, בעיקר בשלושת העשורים האחרונים, היא שהן מפקירות את עוצמתנו הצבאית בידי ארגונים פלסטינים.

המבצע נגד עזה לא הוכרע בנוק-אאוט. חמאס כלום לא נראה מוטל על הקרקע באין אונים אלא המשיך בירי מאסיבי עד הפסקת האש.

אפשר להעריך כבר עתה – גם על בסיס הסקרים שפורסמו באחרונה בערוצי החדשות - שבנימין נתניהו לא הרוויח פוליטית מן המלחמה בעזה. חמור מכך: במבט לעתיד, סקירה של חברי רשימת הליכוד לכנסת מצביעה על כך שאין במפלגה דמויות שיכולות להחליפו כמנהיגים בסדר יום צבאי.

נתניהו, שלכאורה היה צריך להיבנות ממערכה צבאית, לא יצא נשכר ממנה. הביקורת החריפה של מפלגות הימין האחרות מציגות אותו כמי שנכנע לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן עוד לפני שהושגו המטרות הצבאיות. גם תושבי עוטף עזה, רבים מהם לפי הסקרים מהווים חלק מהבייס שלו, נשמעים מאוכזבים מהפסקת האש.

ראשית, לא מופרך שנתניהו דווקא שמח על כך שהוא יכול לתלות את הפסקת האש בלחץ אמריקני. זה תירוץ מצוין. אבל צריך לזכור שאחת הסיסמאות המרכזיות שבהן השתמש הליכוד במערכות הבחירות הייתה: "נתניהו, מנהיג חזק ל 'עם' חזק". אם ירצה לתקוף בבחירות עתידיות את מפלגות השמאל על כניעה ל"אויב", לא בטוח ש"שומר חומות" ישמור על הדימוי שלו כאיש חזק.

לסיטואציה הזאת תהיה גם השפעה עתידית על הפוליטיקה הישראלית. ביום שאחרי נתניהו, יגיע מתי שיגיע, אין בליכוד אף דמות מרכזית שיכולה להחליף אותו בדימוי של מר "ביטחון".

בסקר שנערך באפריל נשאלו מתפקדי הליכוד לגבי זהותו של מי שיכול להחליף את נתניהו. המועמד המוביל על פי הסקר הוא ניר ברקת, עם 39% מקולות המתפקדים. לברקת יש רק את הניסיון של ניהול עיריית עיר הקודש שהוא בעיקרו טיפול שוטף בנושאי ניקיון ותברואה. נתניהו לא אפשר לו לרכוש ניסיון במשרד ממשלתי בכיר, אולי בשל חששו מן הפופולריות שלו.

על פי הסקר, ישראל כץ ניצב במקום השני ברשימת המועמדים החליפיים האפשריים, עם 14% מקולות המתפקדים. הוא לא נחשב סיפור הצלחה בתפקיד שר האוצר ונתפש כמי שלא עמד מול נתניהו בפיזור בלתי מחושב של כספים לציבור בתקופת הקורונה. הנוכחות התקשורתית שלו אינה מרשימה והוא לא נראה כמי שמצפים לשמוע את דבריו בשעת חירום.

אבי דיכטר, שהיה ראש שב"כ, זכה בסקר הזה ל-8% בלבד מן הקולות. גם הוא מפסולי נתניהו לתפקיד שר בממשלה הנוכחית, שלא היה יכול להוכיח את עצמו בתפקיד מיניסטריאלי.

שאר המועמדים לתפקיד מחליפו של נתניהו חותמים את הרשימה באחוזים נמוכים: אמיר אוחנה ומירי רגב עם 5%, יולי אדלשטיין 4% ויריב לוין עם אחוז אחד בלבד. החבורה הזו, על רקע דעיכתו של נתניהו ובוודאי אחרי שתסתיים כהונתו, לא יכולה להיחשב כמפלגת ה"ביטחון" של ישראל.