בעל חסינות אך בלי אחריות
ההגדרות של תפקידי הנשיא של ישראל הן אכן סמליות וטקסיות במרביתן: חתימה על חוקי הכנסת, האמנת שגרירים בעולם ושגרירים זרים בישראל, חתימה על מינויי שופטים ונגיד הבנק, חנינה או הקלה בעונשם של עבריינים וכן הטלה על ח"כ להקים ממשלה לאחר התייעצות עם הסיעות בכנסת.
הנשיאים של ישראל החלו לעשות שימוש בפרשנות הזאת בנאומיהם. בכל טקס רשמי שהם משתתפים, או בעקבות אירועים בעלי משמעות ציבורית, הם השמיעו פסקי הלכה לאומיים. מילות הקוד שלהם היו ביטויים שמצויים בדרך כלל בקונצנזוס הציבורי. היו גם נשיאים יוצאי דופן שהעזו להתייצב כנגד ראש הממשלה. יצחק נבון שימש בתפקיד ב-1982 בזמן הטבח בסברה ושתילה של פליטים פלסטינים, וכשהתברר שצבא ישראל מעורב בטבח, נבון פנה לראש הממשלה מנחם בגין בתביעה להקים ועדת חקירה ממלכתית וזה סירב בטענה כי בכך תכיר ישראל באשמתה. נבון העלה את הדרישה בראיון טלוויזיה והצטרף בכך למחאה ציבורית שהגיעה לשיאה בהפגנת ענק. בגין נאלץ להקים את הוועדה שהביאה להדחתו של אריאל שרון מתפקיד שר המלחמה.
ראובן ריבלין, איש הליכוד, אימץ את הגישה הממלכתית כנשיא. הוא השתתף באירוע בכפר קאסם לזכר הנרצחים הערבים על ידי משמר הגבול ב-1956 והתנגד לחוק הלאום, בניגוד לעמדתו של בנימין נתניהו.
האם הוא באמת עמד בקריטריון מהות התפקיד? לאור התנהלותו בעת הדיונים על הרכבת ממשלה, לאחר ארבע מערכות בחירות רצופות, אפשר להטיל בכך ספק.
ישראל ניצבת בפני אחד המשברים הפוליטיים החמורים. היא מתקשה להקים ממשלה יציבה משום שבראש המפלגה הגדולה עומד נתניהו, שמעל ראשו מרחפים שלושה כתבי אישום. יתירה מזאת, נתניהו עושה הכול כדי לנתץ את מוסדות אכיפת החוק והשיפוט של ישראל.
ומה עשה ריבלין? ארבע פעמים הוא הטיל עליו להקים ממשלה. לאחר שתי מערכות בחירות נתניהו לא הצליח לעשות זאת, מאחר שמפלגות האופוזיציה סרבו לשבת יחד עם נאשם בפלילים. בפעם השלישית הפעיל ריבלין את מלוא כובד משקלו כדי לשכנע את בני גנץ להשתתף בהקמת הממשלה, בנימוק של אחדות לאומית בזמן הקורונה. גם בפעם הרביעית, אחרי בחירות מרץ 2021, קיבל נתניהו ראשון את המנדט מריבלין.
ריבלין יכול לכאורה לרחוץ בניקיון התנהלותו בנימוק שגם בג"ץ לא מנע מנאשם בפלילים להקים ממשלה. הבעיה בטיעון הזה היא שסמכויות בית המשפט נובעות מלשון החוק. לנשיא, מנגד, יש סמכות לפעול, והוא נהנה מחסינות רחבה וחסות מפני התערבות שיפוטית בקשר להחלטותיו. כל בר דעת, וכך גם רוב הציבור כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקלפי ובסקרים, מסכים שבממשלה לא יכול לכהן נאשם כראש ממשלה.
ריבלין, כמי שמשמש סמל, לא פעל למנוע את המצב הזה. נאומים יפים מתאימים לבעל תפקיד סמלי, שהוא מיותר. יצחק הרצוג ומרים פרץ נתפשים כשייכים לקטגורית הנואמים ולא למתקני עולם, כך שאין כל חשיבות ציבורית לזהותו של הנשיא הבא של ישראל.
