סלקטיביות פסולה
העיסוק בעונש המוות שוב עולה על סדר היום הציבורי בישראל, בעקבות דרישת חבר הכנסת אביגדור ליברמן במשא ומתן הקואליציוני. ליברמן יוותר ככל הנראה על החקיקה שהציע ח"כ לשעבר ממפלגתו שרון גל, שבה ניתנה אפשרות להטיל עונש מוות בבית משפט בישראל על רצח בנסיבות של פיגועים.
ההתמקדות היא אפוא בניסיון להוציא מן הכוח אל הפועל את עונש המוות במשפט הצבאי בשטחים הכבושים. כל זאת בדרך של הנמכת רף הדרישה לתמיכה פה אחד בגזר דין מוות בהרכב בית המשפט הצבאי לדרישה של תמיכת הרוב בו בלבד.
יש לציין, שכל עוד מדיניות התביעה הצבאית — אשר לפי שעה נמנעת מלבקש עונש מוות — אינה משתנה, היא ממילא לא תדרוש הטלת עונש מוות. עם זאת, ברור שיש כאן ניסיון להשפיע ולסמן את הדרך גם בעבור התביעה הצבאית.
משכך, לרשימת הנימוקים נגד הטלת עונש מוות — שהביאו לביטולו בכל הדמוקרטיות המערביות, למעט בכמה מדינות בארצות הברית — מתווסף נימוק נוסף. נימוק המצדיק התנגדות מיוחדת לניסיון הנוכחי לאפשר הטלת עונש מוות: הניסיון להחיל עונש מוות על אוכלוסייה אחת בלבד, הפלסטינית. שהרי ישראלי המבצע רצח בנסיבות של טרור (כגון הרצח בכפר דומא, לפי כתב האישום) מובא לדין בבית משפט ישראלי אזרחי, ולא צבאי.
מצב כזה, של החלה סלקטיבית של עונש מוות (שאמנם קיימת על הנייר, אך נעשה כעת ניסיון לממשה בפועל), עלול לפגוע עוד יותר בטענה של ישראל כמי שמבקשת להשתייך למשפחת המדינות הדמוקרטיות. בעניין זה כבר לא יהיה אפשר להיתלות בתקדים האמריקאי, שאינו חל באופן סלקטיבי על אוכלוסייה מסוימת.
מעבר לאפליה שהממשלה הישראלית המורחבת עלולה לקדם, עצם העיסוק העקרוני בעניין והדרישה לאפשר הטלת עונש מוות, במשפט צבאי או אזרחי, הם אות מדאיג. מדובר בעונש מזעזע מבחינה מוסרית — לקיחת חיים על ידי שלטון ישראל, בשם האזרחים. כל זאת בשעה שמיטב החוקרים לא הצליחו להוכיח שעונש מוות יוצר הרתעה ולמרות העובדה, כי קיימת אפשרות, שאף מתממשת לפעמים, להרשעת חפים מפשע.
הטענה, כי ראוי שלישראל תהיה סמכות להמית מפגעים על פי קביעת בית המשפט, מולידה תמיכה גם בפעולות של המתה מתוך נקמה. זאת דרך להידרדרות מוסרית לחברה אלימה, לא דמוקרטית וחסרת שלטון חוק. מבחינה זו אפשר אולי לראות קשר בין הנסיבות שבהן ח"כ ליברמן מחליף את השר משה יעלון, ובין התעקשותו בעניין עונש המוות.
