מדרון הסחרור הנצחי
דקות ספורות אחרי השבעת ממשלת בנט – לפיד ביום ראשון האחרון התפנו בכירי הליכוד לנתח: את יתרונותיה של הממשלה החדשה, את חסרונותיה, את הקריירה הפוליטית שלהם, שמושפעת במידה רבה מיכולתה של הממשלה לשרוד, ואת הקריירה הפוליטית של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שמשפיעה גם היא באופן ישיר על עתידם. מצד אחד, הם ראו את יו"ר ימינה, נפתלי בנט, מהמר על כל הקופה, חוצה רוביקון עמוס צפרדעים ומקים ממשלה כנגד כל הסיכויים. מצד שני, סבורים חלקם, ייקח זמן עד שבליכוד יוכלו לחגוג שוב.
בניתוח הקר של האופרטור הפוליטי בזירה, נתניהו, ולפי שיחות שהוא מנהל, בנט הוא דמות במשחק לגו שהרכיבו עבורו יאיר לפיד ושותפיו האחרים. הוא הוצב בראשות הממשלה, אבל לא הרכיב אותה. הוא עומד בראשה אבל הוא נעדר יכולת תמרון ויכולת השפעה. כלל לא ברור אם יוכל להטיל מרות על מי מחברי הממשלה הזאת.
ההנחה בליכוד היא שהוא לא יקבע בכלכלה של אביגדור ליברמן, במדיניות החוץ של לפיד או בביטחון של בני גנץ. לא תהיה לו השפעה בענייני משפט, חינוך ושיכון של גדעון סער, ואפילו לא בבריאות של ניצן הורוביץ או בתחבורה ובביטחון פנים של מרב מיכאלי.
ואם כל זה לא מספיק, תמיד ירחף מעל בנט הצל של ראש הממשלה לשעבר, שממשיך לערער על הלגיטימיות שלו. לא בכדי ממשיכים חבריו של נתניהו למפלגה ולגוש לכנות אותו, ספק בטעות ספק במכוון: "ראש הממשלה". ככה מקבעים תודעה ציבורית. שלא לומר מהנדסים. בנט יצטרך לייצר כלים שיעזרו לו להנהיג ולקבוע את סדר היום האמיתי של הממשלה שבראשה הוא עומד. אם לא יהיה דומיננטי ומשפיע בתחומים המרכזיים הנוגעים לחיי הישראלים, הוא ייבלע בתוך מה שהגדיר נתניהו השבוע מעל בימת הכנסת "שעטנז פוליטי".
ואחרי כל זה, צריך להזכיר: שרידות הממשלה, ובעיקר כוחה, מתבססים על העובדה שבישראל הפלת ממשלה נעשית באמצעות הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי המחייב הצגת מועמד אלטרנטיבי שיקבל 61 תומכים.
בכנסת הנוכחית אין ממשלה חלופית ואין מועמד שיכול לרכז סביבו 61. להיפך, יש 67 ח"כים – בתוכם חברי הרשימה המשותפת - שלא יסמנו את השם נתניהו בהצבעה כזאת. במקרה כזה אולי גם בליכוד תצוף מחדש הדרישה להעמיד במקום נתניהו מועמד שיכול להרכיב ממשלה.
אפשרות אחרת להפלת ממשלה היא כמובן מניעת העברת התקציב. המבחן האמיתי והרציני לשרידות הקואליציה יהיה כנראה אז, סביב תחילת נובמבר.
את השבוע הראשון לתפקיד העביר בנט בעיקר בפגישות ביטחוניות. מעט מאוד פוליטיקה. המוקש הראשון שסימן לעצמו לצלוח היה "מצעד הדגלים" - ירושה מנתניהו שהבשילה יומיים בלבד אחרי הכניסה לתפקיד, ובלי רגע אחד להתרווח על הכיסא. על מדשאות בית נשיא ישראל, תשומת הלב של בנט לא הייתה בצילום המשותף של ראשי המפלגות אלא באירוע הנפיץ שתוכנן להתקיים למחרת והיה למבחן הראשון של ממשלתו. אם היה מתפוצץ, ידע בנט, היה מספק לאופוזיציה דלק לחודשים קדימה. דקות לאחר התמונה המסורתית הוא אסף לשיחה על מדשאות הבית את גנץ ואת השר לביטחון פנים עמר בר לב, כדי לדון איך נכון להתייחס לאירוע שבסופו של דבר עבר בשקט בהשוואה למה שהתרחש כשנתניהו פיקח עליו.
