השגיאות והכשלים של ועדות החקירות

הממשלה החדשה של ישראל החליטה להקים ועדת חקירה בנוגע לאירוע במירון. יחד עם זאת, המנדט של הוועדה מצומצם ולכן גם מסקנותיה ידועות מראש.

כל מי שקרא את דוחות מבקר המדינה בשנים עברו על נושא זה, וכל מי שעקב אחרי התקשורת בזמן האירוע ואחריו יכול לחבר את הקצוות ולהצביע על כל השגיאות והכשלים. הצבעה על גורמים ישירים לאירוע אינה חשובה, לעולם יותר חשוב להסביר כיצד יכולים היו גורמים אלה להיווצר, והתשובה די ברורה וגם מומחשת כל יום במקומות שונים.

ובכן, ישראל ויתרה על המשילות שלה בנוגע לעבירות בנייה, החל מהמאחזים הלא חוקיים (אביתר), דרך קבוצות שונות של חרדים שלא חשות שהן כפופות להוראות החוק או השלטון (קריסת הטריבונה בגבעת זאב) ועד העלמות עין שיטתיות (פיצול דירות לא חוקי כמעט בכל מקום). זו הבעיה, כל היתר הם הסימפטומים.

דבר ראוי יותר לוועדת חקירה ממלכתית הוא נושא כלי השיט. מדובר בשש פרשות שונות שבכל אחת מהן קיים פער בלתי סביר בין מה שהיה מקובל לעשות ומוגדר בנהלים ובסמכויות לבין מה שקרה בפועל. ייתכן שיש הסברים טובים לפער, וייתכן שכלל לא. זהו בדיוק נושא שחיוני שייבדק הן בשל אופיו, הן בשל הדרגים המעורבים בו והן בשל חשיבותו.

במקרים רבים גרמו ועדות החקירה יותר נזק מתועלת. הוועדה המפורסמת מכולן היא ועדת אגרנט שחקרה את מלחמת שנת 1973. את עבודתה אפיינו שלושה כשלים - ראשית היא הוסמכה לחקור רק את שלושת הימים הראשונים של המלחמה ואת התקופה שקדמה לה, ובכך למעשה חרצה את גורלו של הרמטכ"ל דוד אלעזר, שכן הוא טעה ונכשל בתקופה שנחקרה. שנית, הוועדה קבעה הבחנה אומללה, חסרת תוקף מקצועי ומוסרי, בין אחריות הדרג הצבאי לבין (היעדר) אחריות של הדרג המדיני.

ודבר שלישי וחמור במיוחד - הוועדה קבעה כי המודיעין הישראלי הכיר את יכולות האויב היטב אך טעה בהערכת כוונת האויב, ומכאן קבעה כהנחיה לעתיד שאסור להסתמך על הערכת כוונות האויב אלא יש להיערך תמיד מול יכולותיו. זו אבחנה אבסורדית העומדת בניגוד חריף לכל תורה צבאית. המשמעות של קביעה נחרצת זו הייתה שאין ברירה לישראל אלא להגדיל באופן קיצוני את הוצאות הביטחון על מנת להיות מוכנה תמיד לכל תרחיש. תקציב הביטחון גדל לכ-35% מהתל"ג (היום הוא כ-6%), דבר אשר כמעט מוטט את ישראל כלכלית בתחילת שנות ה-80.

גם ועדת וינוגרד, שבחנה את מלחמת לבנון השנייה (2006), כשלה בגדול. היא אמנם הצביעה על עשרות ליקויים טקטיים נכונים, אבל אף שנהנתה מחוכמה שבדיעבד היא התעלמה מהטעות האסטרטגית היחידה של ישראל והיא הקביעה האומללה שהאויב הוא חיזבאללה, בעוד שברור שניצחון מוחלט ומהיר מחייב מלחמה נגד מדינת לבנון.

טעויות מעין אלה - קבלה כמובן מאליו את ההנחות של הממשלה או הצבא - קורות בין היתר משום שבראש ועדות החקירה עומד שופט. שופטים רגילים לבדוק מי אשם ומי זכאי, וכל זאת לאור הנחות נוקשות שהן לשון החוק.