מפלגות שמאול מפשירות על חוק אפרטהייד

חוק המונע איחוד משפחות מבני לאום אחד הוא חוק אפרטהייד

חוק המונע איחוד משפחות מבני לאום אחד הוא חוק אפרטהייד

הפשרה של הממשלה הישראלית החדשה עם המתנחלים באביתר הובילה למחאה של ארגוני זכויות אדם ומתנגדי הכיבוש. עוד יותר מהמחאה נגד הממשלה של נפתלי בנט, הופנתה הביקורת כלפי המפלגות שמכנות את עצמן מפלגות שמאל, שמתיימרות לתמיכה בזכויות אדם. אורלי נוי פעילה וחבר הנהלה בארגון בצלם פרסמה מאמר על הפשרה ופשרות נוספות וכינתה את ממשלת ישראל החדשה כממשלת אפרטהייד. היא גם מוחה על ההונאה והשחצנות של המפלגות היהודיות מול המפלגה הערבית רע"ם. יותר מכל היא מבקרת את היהודים שמחליטים על הזכויות הבסיסיות ביותר של הפלסטינים.

בקרוב תתקיים הצבעה על חוק איחוד המשפחות, אותה הוראת שעה שמזה 18 שנה הופכת את חייהם של אלפי פלסטינים לגיהנום יומיומי ומעמידה אותם בפני ההכרעה הבלתי אנושית בין קריעת בני משפחה אלה מאלה, או קריעתם של אזרחים מעל אדמתם.

במקרה הטוב, שוב יישבו יהודים משני צדי השולחן וינהלו משא ומתן על זכותם של פלסטינים להתאהב, להינשא ולנהל חיי משפחה תקינים במדינתם. במקרה הסביר יותר, היהודים "הטובים" מעברו האחד של השולחן ימלאו את פיהם מים, ויאפשרו גם לחוק הבלתי מוסרי הזה לעבור, בשם אותה פשרה קדושה.

אורלי נוי מבקרת את התיחסות הציבור והפוליטיקאים לארגוני זכיויות האדם ומוסיפה כי צריך להיות עיוורים מרצון כדי לא לראות עד כמה "הפשרות" הפנים-יהודיות הללו על זכויות הפלסטינים הן ביטוי עמוק של ההיגיון האפרטהיידיסטי במשטר העליונות היהודית.

לפי העיתונאית הישראלית, מדובר כאן במשהו הרבה יותר עמוק משלילת זכויות של נתינים בשטחי הכיבוש: חוק האזרחות שולל מהאזרחים הפלסטינים, בתוך ישראל, את הזכות הבסיסית ביותר השמורה באופן טבעי לכל אזרח יהודי במדינה.

היא מכנה את החוק  כ"חוק גזע מביש" ומוסיפה שתומכיו השכילו להסוות את שאיפותיו הדמוגרפיות תחת אִצְטָלָה ביטחונית, הוא גם הוכחה ניצחת לכך שבמשטר האפרטהייד הישראלי אין כל משמעות להבחנה בין דרישות לאומיות לבין דרישות אזרחיות, בכל הנוגע לציבור הפלסטיני.

היא מנסה להמחיש עוד יותר ומשווה שני מקרים דומים שזוכים להתייחסויות שונות:

צעירה מנצרת שמתאהבת בבחור מרמאללה ומבקשת לבנות אתו חיים במדינתה, לא עושה זאת כהצהרה פוליטית-לאומית. היא מבקשת את הזכות הבסיסית שכל אזרח יהודי במדינה נהנה ממנה. שהרי שכנתה של אותה צעירה, יהודיה תושבת נצרת עלית, שתתאהב בבחור יהודי מההתנחלות עופרה הסמוכה לרמאללה, תוכל להינשא לו ולחיות אתו בעיר שלה ללא כל קושי.

היא מסתייעת לנימוק של ח"כ אחמד טיבי על הפשעים שביצעו יהודים שבאו לישראל בגלל חוק השבות ומפריכה את הטענה "הביטחונית". היא מוסיפה כי מספר גדול לאין ערוך של יהודים שקיבלו אזרחות תחת חוק השבות ביצעו פעולות טרור נגד פלסטינים יותר ממה שביצעו פלסטינים שקיבלו אזרחות ישראלית נגד יהודים. היא מתייחס להיגיון העיקרי של החוק:

ההיגיון הביטחוני היה מחייב, לפיכך, את ביטולו לאלתר של חוק השבות, אבל היגיון האפרטהייד השואף לבסס את העליונות היהודית, גם זו הדמוגרפית, בכל שטחי השליטה של ישראל, מאשר את זה ופוסל את זה, הכל במסגרת מסורת הפשרות הפנים-יהודיות ובאישור בית המשפט העליון של משטר האפרטהייד היהודי.