מעצר איש עסקים בדואי: שני ציפורים באבן אחת
הידיעה על מעצרו של איש העסקים הבדואי יעקוב אלקיעאן בדיוק למחרת הסכמת הממשלה להעברת אגף פיתוח בנגב למשרד הרווחה נועד לשרת את ממשלת ישראל החדשה בשני כיוונים בו זמנית.
מצד אחד איש העסקים הוא שייך למגזר בבדואי בערבי בישראל ששיחק תפקיד מכריע בהקמת הקואליציה השברירית של לפיד- בנט מול בנימין נתניהו. עוד בהתחלת העבודה של הממשלה, נפתלי בנט הגיש להצבעה חוק נגד משפחות פלסטיניות שמפולגות בין ישראל לרשות הפלסטינית כדי לדעתו לייצר מחסום גדול מול הפלסטינים אזרחי ישראל ולהבטיח את העליונות הדמוגרפית של יהודים מול ערבים בישראל. במסגרת ההסכמה הקואליציונית, המפלגה של עבאס מנסור רע"ם היתה מוכרח להצביע בעד או לכו היותר נמנע. נכון שחלק מחבריו של מנסור עבאס הצביעו נמנע אך הוא הצביע בעד החוק הגזעני נגד הפלסטינים. נכון שהחוק לא אושר אך מנסרו עבאס חש בתסכול מהתחלת שיתוף הפעולה עם הקואליציה היהודית. לכן החליטו במפלגה להפעיל לחץ עוד מהתחלה כדי לממש את ההבטחות שניתן להם בנוגע לפיתוח הנגב ומניעת הריסת בתים פלסטינים.
הממשלה התלויה בתמיכת המפלגה הערבית נאלצה להסכים עם הדרישה שלה אך עד מהירה החליטה לפצות בדמות פרסום ידיעה על מעצרו של בדואי באשמת ריגול. אולי בכך ביקשה הקואליצה למנוע את הבקשות הנוספות של המפלגה ולייצר מאזן כוחות מולה. מעניין שלמרות כל מעצר דומה פורסמו שמו המלא של הנעצר וגם התמונה שלו. מה שנמנע במקרים שהנעצר הוא יהודי. כאילו זה מהווה אזהרה גלוי לציבור הערבי בכלל ורע"ם בפרט שלא תתעסקו יותר עם הקואליציה.
מכיוון ששמו של אלקיעאן נקשר גם למהומות שפרצו אחרי פלישה יהודית לשייח ג'ראח ומסגד אל אקצא, למעצר יש פוטנציאל להוות נקמה מהחברה הפלסטינית הערבית בתוך הקו הירוק.
ההיבט השני של הפרשה הוא איראן. בנט רוצה לשדר שלא מפחית בקצב ה"מאבק" נגד איראן. אך חשוב יותר הוא קשירת שמו של שר המלחמה בני גנץ לפרשה. אולי זה ישמש את ממשלת בנט להציר את הצעדיו של בני גנץ ולתת מרחב פעולה רחב יותר לבנט באווירה שכל הזכויות של הממשלה הנוכחית נזקפות לטובת יאיר לפיד או בני גנץ ובנט נחשבת כדמות שולית למרות הכותרת "ראש ממשלה".
