איזו חשובה יותר, פרשת פגסוס או גלידה?
פרשת פגסוס הולכת ומתעמקת ומתרחבת אך בישראל מעדיפים להעלים עין ממנה ובמקומה להגזים על נושא אחר שמעניין אותם וזאת פרשת הימנעות חברת הגלידה "בן אנד ג'ריס" למכור גלידה למתנחלים שיושבות על אדמות פלסטיניות.
נכון שהאינטריסים של הממשלה היא להתמקד על חרם הגלידה אך עמוק יותר זה מראה את מצב לא טוב של המצפון הציבורי בישראל. מה שמטריד את העיתונאית הגר בוחבוט. היא ביקרה את התגובות הלא מאוזנות של החברה הישראלית מול שתי הפרשיות.
היא כתבה כי פרשת פגסוס, המטלטלה הרבה יותר, זכתה לטיפול תקשורתי מוקפד ומקיף, ועדיין לא הצליח לחלחל לעומק השיח הציבורי בישראל. התחקיר על מכונת הריגול הישראלית, בחסות חברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO ומוצר ה"פגסוס" שלה, העלה שאלות קשות - רגולטוריות, מוסריות, טכנולוגיות וחברתיות – שמשמעותן דרמטית פי כמה מסערת הגלידה בהתנחלויות.
ראש הממשלה בישראל נפתלי בנט, בעצמו איש הייטק לשעבר וזה שניסה לגייס את NSO למאבק בקורונה עם מערכת מעקב אחרי אזרחים ישראלים, ניצל את שבוע הסייבר השנתי כדי לנאום בנושא, אולם בדבריו שם הקפיד להתמקד רק בסכנות הנשקפות לישראל בגזרה. אף מילה על פרשת NSO.
לדעתה של הגר בוחבוט, פגיעה בזכויות אדם ובחופש העיתונות באמצעות אמצעי מעקב ומכירת נשק (גם אם הוא דיגיטלי), מבית היוצר של תעשייה ישראלית שפועלת בכל העולם כמעט באין מפריע אמורה הייתה לזעזע את הישראלים ואת בנט לפחות כמו מאות התמונות של מארזי הגלידה שהושלכו לפח והופצו ברשתות החברתיות.
נכון, קשה להשוות. פרשת גלידה פשוטה ביותר ופרשת פגסוס היא פרשת ריגול מורכבת הרבה יותר. אבל לשני המקרים יש מכנה משותף: חוסר המסוגלות להכיל ביקורת.
NSO היא רק דוגמה מייצגת. לצידה יש חברות שעוסקות בפעילות דומה אך בפרופיל תקשורתי נמוך בהרבה. בזום-אאוט נוסף מתגלה תעשיית נשק ענפה שמיוצאת כמעט לכל מקום, בהליכים רגולטוריים לא לגמרי שקופים. הסיפור הנוכחי אמור היה לעורר את הציבור בעוצמה ולתלות סימן שאלה מעל תהליכי הייצוא האלה שלמדו בישראל לקבל בשתיקה ובהכנעה.
הגר בוחבוט מסכמת כי עד שהישראלים לא ילמדו להכיל ביקורת - גם אם פנימית בלבד - גם כלפי המוסדות הכי חשובים שלהם, ימשיכו להזדעזע מגלידה ולעצום עיניים מול עסקאות ריגול, מעקב ונשק.
