התקציב האכזרי של ממשלת שינוי
למרות הסיסמה שינוי שבזכותה הצליחה ממשלת בנט לפיד להדיח את בנימין נתניהו בתקציב שהממשלה של בנט לפיד אשרה יש נקודות שמזכירות את מדיניות כלכלית ימנית אכזרית של נתניהו. בכך לפחות בתקציב המאושר של הממשלה אין שינוי ואין הבדל בין הממשלה לבין ממשלת נתניהו. אלא שנתניהו לא הצליח או לא רצה לאשר תקציב.
יו"ר מפלגת העבודה לשעבר שלי יחימוביץ' מבחינה במאמר שלה את האכזריות הזו כלפי נשים ומבקרת בחריפות את השרות בקואליציה במיוחד ראשת מפלגת העבודה מרב מיכאלי.
בעודו מלקק את פצעי הקורונה ובעיצומה של המלחמה נגדה, לעולם המערבי יש תובנות כלכליות וחברתיות חדשות: ממשלות הבינו שבעת צרה גדולה רק המדינה תושיע את בני האדם. כלכלנים שמרנים לכל אורך ורוחב הגלובוס ממליצים על הגדלת הגירעון לצורך חיזוק הבריאות, התעסוקה, הסיוע לנפגעים, החינוך, הרווחה. אבל בישראל בדיוק ההפך.
היא מבקרת את הממשלה שאישרה קיצוץ רוחבי של אחוז וחצי שווה למיליארדים מתקציבי המשרדים חוץ מהתקציב הביטחוני בתירוץ מטופש שכך יהיה אפשר להגדיל את תקציב הבריאות.
היא כועסת על כך ששרים ושרות "חברתיים" עד לפני דקה נכנעים מול הגישה הכלכלית הימנית המיושנת הזו ושכחו את קרב הדגל שלהם על סדר יום כלכלי וחברתי שלהם. היא מזכירה שאף שר או שרה לא תהווקח/ה על דעיפי התקציב ואישרו בקלות מופתעת אותם.
היא מתלוננת במיוחד על אישור הסעיף האכזרי במיוחד שקשור להעלאת גיל הפרישה לנשים, היא חושפת כי בתקציב הזה אין הגנה רואיה ואמיתית לנשים לעניות, למי שממילא נפלטו משוק העבודה וכעת נשללה מהן הקצבה שחיכו לה, לעובדות במקצועות השוחקים, שבורות הגב והרגליים שאינן יכולות עוד. המהלומה תבוא עליהן מייד, כמעט רטרואקטיבית, ביישום מהיר ואלים.
לדעתה של יחימוביץ' ה"פשרה" ש"השיגו" השרות בממשלה, על חשבון נשים חלשות מהן בפער אדיר, היא תבוסה ולא הישג, למרות הניסיון לקבע נרטיב כזה. היא כותבת שהשרות כבר אינן נציג של הנשים האלה.
היא גם כועסת על מכבסת מילים שמשתמשים בממשלה להלבנת העלאת גיל הפרישה לנשים בכך שמגדירים אותה "צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה".
