מהומת הזגזוג

לא ברור איך הצליחה שרת החינוך של ישראל יפעת שאשא ביטון להפוך שאלה שולית ומיותרת בתוך ים הדילמות הענקיות שמגפת הקורונה הציבה - למפגע חינוכי.

כאילו הישראלים הגיעו אל המנוחה והנחלה, ופתרו את כל הקושיות הבוערות במערכת החינוך - הכיתות הגדולות, מחסור בצוותי הוראה, תוכנית לימודים הסובלת מפיגור ניכר אחר האתגרים שמציבה המאה ה-21 - ולא נשאר אלא לקיים את הדיון האחרון שנותר על השולחן: כן או לא לחסן ילדים בבתי הספר.

ילדים מתחסנים כבר עשרות שנים במסגרת בית הספר במהלך שעות הלימודים, לא בשעת אפס ולא אחר הצהריים. מאחורי הרעיון עומדת ההבנה שלא רק שזה חוסך להורים את הטרחה להגיע לקופות החולים, אלא בעיקר מבטיח שכל ילד אכן יזכה לקבל את החיסון.

יש כיתות שהיו בהם ילדים שהגיעו עם מכתב מההורים שבו הם מצהירים שהם לא מאשרים לחסן את הילד ולוקחים על אחריותם את המשמעות הכרוכה בדבר.

אבל עכשיו? ועוד עם ערימה של נימוקים שנאספו, החוויה שהילדים יביאו עימם מבית הספר. בידוד חוזר ונשנה, לימודים בזום, ריחוק חברתי, פחדים, דיכאונות, תחושה של אובדן שליטה וחיים בצל אי-ודאות מתמשכת. וכל זה עוד לפני שנאמרה מילה על הפער הגדול בין תוכנית הלימודים שעל הנייר למימושה.

או שזה ייצור לחץ חברתי לא הוגן על הילדים שהוריהם יסרבו להתחסן. כאילו שילדים בני 12, ובוודאי הגדולים יותר, לא מודעים לטענה שהבלתי מחוסנים מסכנים את עצמם אבל גם את הכול. כאילו אינם חשופים לנתונים המתפרסמים יום-יום בכלי התקשורת וברשתות, ש-90 אלף תלמידים נמצאים היום בבידוד. ששליש מהמאומתים, 36%, הם בדיוק בגיל הזה, בני 12 עד 19. שרק אתמול 3,000 מהמאומתים היו ילדים.

וכל זה כאשר עד רגע זה ממש, פחות משבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים, חלק גדול מהתלמידים כלל לא יודעים איך ואם בכלל ילמדו בשנה הקרובה. אז עשר הדקות שיפסיד כל תלמיד שירוץ בתורו לקבל את החיסון מטרידות את מנוחתה של השרה שעדיין לא הצליחה לענות על מזער מהשאלות האלו? אך מנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש שם קץ לפארסה הזו, והורה לחסן את הילדים – אלו שהוריהם יאשרו זאת, כמובן – במסגרת בתי הספר.

והשרה שאשא-ביטון? היא יכולה לנצל את הזמן שהתפנה לה עכשיו מההתעסקות בשאלה הזו ולהקדיש אותו ללימוד השיעור שניתן לה זה עתה. טוב תעשה אם לא תתנחם בידיעה שפורסמה שלפיה יש הורים המאיימים לפתוח בתי ספר פרטיים ללא מחוסנים. שיעשו את זה, ועל הדרך הכי כדאי שישאבו אליהם ממערכת החינוך את המורים שמסרבים להתחסן. שיארגנו להם מערכת חינוך אלטרנטיבית עם דגש מיוחד על ערימות הפייק המבעבעות כמו גז מתאן מביצה עומדת.

עדיף להפנים ולנצל את הזמן כדי לזהות ולהפריד את הבר מהמוץ, את החשוב מתוך הטפל. ובעיקר להתמקד בגיבוש מתווה החזרה ללימודים. לפתור את הפלונטר ולשרטט קו ברור וקוהרנטי בתוך מהומת הזגזוג שאיש לא מצליח לפענח בו את השורה התחתונה: מתי חוזרים ללימודים ואיך.