כשהפוליטיקאים הבינו כי אישור התקציב יוביל לשרידותם

זה לא היה קשה כמו שאפשר היה לחשוב. קואליציה שמורכבת מאינספור זרמים ואידיאולוגית סותרות, מצליחה לאשר את התקציב לשנים 2021 ו-2022 בקריאה ראשונה, ואיתו את חוק ההסדרים. זה לא עניין שניתן היה לשער שיהיה קשה ומורכב.

מרב מיכאלי ממקום מושבה בארצות הברית נלחמה עד הרגע האחרון על נושאי רפורמת הרגולציה והעלאת גיל הפרישה לנשים (מאבק שהניב כמעט מיליארד שקל לשכבות המוחלשות), בני גנץ הציג עקרונות סביב מאבק החקלאים ואביר קארה על הרגולציה.

הפוליטיקאים הישראלים לא ממש עצרו נשימתם נוכח האירוע. אי תמיכה בתקציב פירושה פירוק הממשלה ואי תמיכה בחוק ההסדרים הוא משבר קואליציוני ראשון מול שר האוצר אביגדור ליברמן, מה שיכול לסבך את העסק כולו. את ההשפעות וההשלכות כולם הבינו, ולכן איש לא חשש באמת שהתקציב לא יעבור.

הערמת הקשיים בימים האחרונים היא תוצר של איתות לאלקטורט. בדיונים הסגורים, אגב, מספרים חברי הכנסת מטעם העבודה, כחול לבן ומרצ שמצאו את ליברמן פתוח, קשוב ובעיקר רוצה לפתור את המחלוקות. לא ראש בקיר, לא דורסנות כלפי הקו שהציגו. יותר מפעם אחת תפס הפוליטיקאי שסבלנותו מוגבלת בדרך כלל את הצד שלהם מול פקידי האוצר, ודרש התגמשות ופתרונות יצירתיים. האינטרס של כולם לשרוד ברור, והוא זה שהכריע.

בין כל אותם המכירים את החלופה לתקציב שנופל ובורחים ממנה כמו מאש, אישיות פוליטית אחת. זהו יאיר לפיד. האיש שכאסטרטגיה החליט לא להתעמת, לא להילחם ולא לריב. לא בזמן הקמת הממשלה ולא עכשיו. ביחס לכל המפלגות שלקחו חלק במשא ומתן על התקציב, ענייניו כמעט לא נשמעו והוא לא נקט שום עמדה מאתגרת. המשך ישיר להחלטתו לפנות את הבמה סביב אירועי הקורונה ולהיעדר מדיוני הקבינט.

גורמים פוליטיים בכירים בממשלה מסבירים כי לפיד משייט בציר אחר משל כולם. הקו שלו ברור: הוא רוצה ששעון החול ימשיך לטפטף עד מועד הרוטציה על ראשות הממשלה, בעוד כשנתיים. לא להערים קשיים, לא להציב אתגרים. רק שהזמן יחלוף. השבוע קיבלנו תזכורת עד כמה עדינה ורעועה הקורה שעליה הוא צועד לשם.

במקביל, גנץ פועל בציר ישיר מול בנט, אבל קיבל על הראש תדרוכים עסיסיים שחשפו עד כמה הקואליציה מתבססת על יחסים מורכבים ומשקעים מהעבר.

האיומים המרומזים של גנץ בשבועות האחרונים שלפיהם יכולה להתרקם ממשלה אחרת באמצעות אי אמון קונסטרוקטיבי (כלומר הסכמה של 61 ח"כים לפחות על ראש ממשלה) בשותפות עם נתניהו, אינם רציניים. אפילו דמיוניים, הרי שגנץ נכווה מנתניהו.

אבל יש יותר מגורם אחד בממשלה הזאת, שמעריך שקיימות בנמצא גם סיטואציות פוליטיות אחרות שגנץ יכול להיות חלק מהן. החרדים לדוגמה. בשונה מאחרים, גנץ מקובל על כל המפלגות המרכיבות את הכנסת ומרחב התמרון שלו גדול משנדמה. וזה, מבחינת לפיד, חדשות רעות.