התרחיש המדומיין של שקד
מה רוצה איילת שקד? לאן היא חותרת? אלו השאלות שליוו באחרונה את המערכת הפוליטית. היו שניסו להדביק לה תוכנית סדורה, טענו שהמהלכים האחרונים מתחברים באופן מחושב מאוד לכדי הגשמת "מטרת על".
מה רוצה איילת שקד? לאן היא חותרת? אלו השאלות שליוו באחרונה את המערכת הפוליטית. היו שניסו להדביק לה תוכנית סדורה, טענו שהמהלכים האחרונים מתחברים באופן מחושב מאוד לכדי הגשמת "מטרת על".
״דמיינו את התקציב מגיע להצבעה במליאה עם הרוב הדחוק", הציע גורם פוליטי בימין. "דמיינו את שקד, שמבינה שבכוחה לשים סוף לממשלה שמייסרת כל כך הרבה אנשים במחנה הימין מבקשת לעצור לרגע, ולשאול את עצמה עוד פעם אחת, אם הממשלה הזאת היא באמת הדבר הטוב ביותר שניתן להציע בנקודת הזמן הזאת״.
התסריט ששרטט נמשך כך: ״שקד מתפטרת מהממשלה (ואז חוזרת להיות חברת כנסת, שהרי התפטרה כחלק מהחוק הנורבגי), מונעת העברת תקציב ולמעשה מפרקת את הקואליציה ומובילה לבחירות. הימין המזוהה עם נתניהו נושא אותה על כפיים, הדרך העקלקלה ורצופת המוקשים לשיקום הקריירה הפוליטית הופכת עכשיו לדרך המלך".
עד כאן התרחיש. יותר מפעם אחת היה מי שדמיין באחרונה על השתלשלות האירועים המתוארת. חברי הכנסת של הליכוד נשלחו לקדמת הבמה לפזר מסרים המיועדים לאוזניה של שקד ולפיהם אם תעשה תשובה, הליכוד יקבל אותה בזרועות פתוחות.
המסר הזה מגיע אליה גם במעגלים רחבים שכוללים את מתפקדי הליכוד, ראשי הערים מהמפלגה ומתווכים מטעם עצמם. אבל נראה שדבר אחד לא נלקח בחשבון באירועים הפרשניים סביב שקד: המבנה האישיותי שלה.
היא לא פוליטיקאית של דרמות גדולות. היא לא תבגוד בבעל בריתה הפוליטי נפתלי בנט, ולא משנה מה טיב היחסים הנוכחי. היא לא תסיים את כהונתו כראש ממשלה.
מה שמתפרש כרגע כחפירת מנהרות לכיוון הליכוד, בעולמה הפוליטי של שקד, הוא בסך הכול אירוע סטנדרטי. היא עושה לבנט את מה שבנט עשה לנתניהו: מאתגרת אותו ללא הפסקה מימין. היחסים בין השניים כבר ידעו עליות ומורדות. בשנתיים האחרונות, ליתר דיוק, היו בעיקר מורדות. ולמרות זאת העסק שרד.
מה כן יכול להיות? בהחלט הולכת ומתקרבת נקודת הזמן שבה שקד תשאל את עצמה אם מוצה סל האפשרויות של הברית עם בנט. בעוד הוא חותר למצביעי מרכז-ימין וימין מהערים הגדולות, מי שעסוק ביוקר מחיה, מתעצבן מהבירוקרטיה, מניהול הממשלה בידי קבוצות לחץ - היא מתעקשת לשמור על הימין האידיאולוגי.
שקד חושבת על המתיישבים, חובשי הכיפות, מי שהלכו איתה שנים, עוד לפני ששמה היה מוכר בכל בית בישראל. אם אפשר, היא תרצה לצרף אליהם את הקהל החדש, אבל לא במקום.
נקודת ההכרעה הזאת תלך ותתחדד בקרוב, אחרי העברת התקציב וכשסוגיות דרמטיות יעלו על הפרק. כשימינה תצטרך לגבש עמדה סופית סביב החוק שמונע מנאשם להרכיב ממשלה, ועדת חקירה לעניין הצוללות, הבנייה בגדה המערבית, הקונסוליה האמריקנית לפלסטינים בעיר הקודש ותחבורה ציבורית בשבת.
על הציר הזה, שהולך ומתקרב בצעדי ענק, יצטרכו בנט ושקד לשאול את עצמם מחדש מי הם, ואם הם מדברים את אותה שפה שבה דיברו עד עכשיו. האם תחת קורתם, עם החיפוש שלו אחרי קהל חדש והרצון שלה לשמור על קהל ישן, יש מקום לאלה וגם לאלה.
