כשהכול לא עובר בגרון של הכול
השבוע אירח בני גנץ את אבו מאזן בביתו בראש העין. על הפגישה הוטלה צנזורה, כמקובל, עד הרגע שיו"ר הרשות הפלסטינית עזב את המקום, וגם לאחר מכן נמסרו רק במשורה פרטים על תוכן הדברים שהחליפו ביניהם – כל צד הדליף לפי הצרכים והאינטרסים שלו – אבל זה לא מנע מחברי המערכת הפוליטית בישראל להתחרות זה בזה בפרשנות של ההתרחשות. מי בזלזול, מי בקונספירטיביות ומי בראייה צינית אך מפוכחת של המציאות.
"נון איוונט", הגדיר פוליטיקאי ישראלי בכיר את הפגישה בכל הנוגע להשפעות האפשרויות על מדיניות ממשלת בנט-לפיד. "את מה שנאמר שם או ניתן שם אפשר היה לעשות באופן הרבה פחות דרמטי", אמר.
אז למה בכל זאת גנץ רצה את זה? כנראה שאין זמן טוב יותר למחזר את האמרה המפורסמת המיוחסת לשר החוץ האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר, שלפיה לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. יותר ויותר גורמים פוליטיים משוכנעים שהפגישה השבוע, היא בפועל אירוע פנימי של מחנה המרכז-שמאל במסגרת המאבק על זהות המנהיג הבא שלו.
זה היה מהלך שמכוון לעיניים, לאוזניים וללב של קהל המזוהה עם מרב מיכאלי. זה לא רק שמפלגת העבודה בראשותה צמחה, בניגוד לציפיות, לשבעה מנדטים בבחירות האחרונות: בפן האישי שומרת מיכאלי על יציבות בכוחה בקרב האישי מול יאיר לפיד בשאלה מי יעמוד בשנים הקרובות בראש המחנה.
עדות לכך אפשר למצוא בהתבטאויות של גנץ מהתקופה האחרונה, שבמסגרתן הוא מבקש להשוות את עצמו ליצחק רבין.
אולי זאת גם הסיבה שהתגובות מהאגף הימני של הקואליציה היו רפות יחסית, ושאפילו נפתלי בנט לא התייצב על הרגליים האחוריות כדי לנתק עצמו מהאירוע. הוא ממילא הרגיש שזה לא קשור אליו. גם הוא יודע שגנץ ולפיד, שעל פני השטח מציגים מערכת יחסים תקינה לכאורה, עדיין מנהלים מאחורי הקלעים קרב על ראשות המחנה.
העובדה שגנץ, מהווה לדברי גורמים בממשלה איתות לאלקטורט מסוים מאוד. לדבריהם, הוא נחוש לשקם את ההריסות שהותירה השותפות שלו עם בנימין נתניהו בממשלה הקודמת, ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לקרוץ לציבור השמאלי באמצעות חיבוק חברי מדובר, מתוקשר ומדוברר ליו"ר הרשות הפלסטינית?
מי שמוצא עצמו נדחק לפינה הוא לפיד, שעליו נכפה משחק מורכב. זה מלכוד 22 קלאסי: הוא רואה לאן גנץ חותר ולא אוהב את זה, אבל הוא חייב את יו"ר כחול לבן לצדו כדי לממש את הרוטציה. הברירה היחידה שנותרה לו היא לספוג. הפתרון הקל – לריב עם גנץ – הוא לא אופציה. המצב עדין מדי לריבים כאלה.
