"אם לא שילמת בעד המוצר, סימן שאתה המוצר"

תומר גנון, כתב "כלכליסט" חשף את השימוש שעושה המשטרה של ישראל בתוכנות פולשניות. הוא חולל משהו שלא קורה לעיתים קרובות במקצוע:

תומר גנון, כתב "כלכליסט" חשף את השימוש שעושה המשטרה של ישראל בתוכנות פולשניות. הוא חולל משהו שלא קורה לעיתים קרובות במקצוע: הוא פרסם סיפור שמשליך ישירות על חייהם של הישראלים, על חייה של החברה כולה; הוא שינה תודעה; אולי גם שינה מציאות. מכל הנאות המקצוע, ההנאה הגדולה ביותר היא לפרסם סיפור שמאלץ גדוד של פרצופים נפוחי סבר, פוליטיקאים, כוכבי פאנלים, צייצני רשת, לפרשן ולנתח. לכל אחד יש דעה; רק לו, לעיתונאי, יש ידיעה.

בעקבות הפרסומים ב"כלכליסט" שני קצינים בכירים במשטרה הישראלית ושני מפכ"לים הכחישו את הסיפור כל אחד בדרכו. הם הביטו על הפרשה מלמעלה, ממעוף הלשכה: אלה התוכנות שנרכשו; אלה המגבלות שהוטלו על השימוש בהן; אלה האישורים הנדרשים: מה הבעיה?!

פרקליטי בנימין נתניהו מנסים לרכוב על הגל הזה. כל גל נושא להם מזכרת (ומשכורת). אילו לא היו עושים זאת, אז נאמר שהם מועלים בתפקידם. אם זכויותיו של נתניהו כנאשם או כאזרח אכן נפגעו, הוא זכאי להגנה מבית המשפט - גם אם המחיר יהיה פגיעה קשה בתביעה. אבל לא נתניהו הוא הסיפור.

ייתכן שהיו תקלות, מודים עכשיו בכירי המשטרה. תקלות הן רק תקלות. אבל המדיניות בסדר, ההוראות בסדר, התוכנה בסדר. זה הכלל, והשאר פרטים. אסור לשפוך את התינוק עם מי האמבט.

מה שהם מתקשים להבין, וזה קורה להם, ממפכ"ל למפכ"ל, משר לשר, הוא שהתקלות הן שמעצבות את אמון הציבור במשטרה. האמון בנוי מפרטים. כל אזרח והפשלה המשטרתית הקטנה שלו, או הפשלה הגדולה.

ידוע שהמוסד פעול בלי אמון ציבורי; השב"כ פעול בלי אמון ציבורי. שני הארגונים האלה יודעים להתכסות ב"הילה" החשאית שעומדת לרשותם, כשצריך וכשלא צריך. המשטרה לא יכולה. הסקר האחרון שפורסם הציג ירידה תלולה של אמון הציבור במשטרה הישראלית, מאירועי חודש מאי ואילך, עד 20 ומשהו אחוז.

מבחינת המשטרה, פרשת פגסוס היא עוד פרט. לא כך מבחינת האזרח. היא מציגה בעיה שמטרידה מזה זמן את העולם כולו. רוב מכריע של אוכלוסיית העולם, מילד עד זקן, כל בני האדם חתומים על חוזים עם חברות טכנולוגיה שמעמידים את המידע האינטימי ביותר שלהם לשימוש זרים.

איש אף פעם לא קרא את עשרות הסעיפים הקטנים בחוזים האלה. אף אחד לא טרח. הכול חש בשמחה בתוכנה "המופלאה" (באמת) שניתנה חינם אין כסף. את משפט המפתח שעומד מאחורי כל הטוב הזה נדחק: "אם לא שילמת בעד המוצר, סימן שאתה המוצר". אתה המוצר בפייסבוק, בטוויטר, בווייז, בגוגל, באינסטגרם. מכרת את נשמתך למארק צוקרברג.

כמה ממשלות בעולם מבינות את זה. הן מחפשות דרכים לרסן את ארבעת תאגידי הטכנולוגיה הגדולים. גם המשתמשים מתחילים להבין. פייסבוק איבדה החודש, לראשונה בתולדותיה, יותר משתמשים משצירפה. המשקיעים בבורסה בניו יורק הגיבו בהתאם : הם חתכו בתוך יומיים רבע משוויה.

בכמה מקרים נאסרו אנשים חפים מפשע ואולי אפילו נרצחו בעזרת תוכנת פגסוס. יותר אנשים התאבדו בגלל שימוש מופקר, נפשע, ברשת החברתית. הגילויים ב"כלכליסט" פתחו דיון חברתי חשוב מאוד על היחסים בין הטלפון החכם לחברות שמארחים בתוכו. הדיון הזה חשוב לא פחות.