הכיסאות המוזיקליים של ממשלת בנט-לפיד
חודשים אחרי שקמה הממשלה הישראלית האחרונה, מוקדם עדיין לדבר על המפה הפוליטית בבחירות הבאות, שאין לדעת מתי יתקיימו. הסקרים המתפרסמים מעת לעת בכלי התקשורת מטעים ונותנים תחושה כאילו מערכת בחירות נוספת, חמישית, נמצאת ממש מעבר לפינה.
חודשים אחרי שקמה הממשלה הישראלית האחרונה, מוקדם עדיין לדבר על המפה הפוליטית בבחירות הבאות, שאין לדעת מתי יתקיימו. הסקרים המתפרסמים מעת לעת בכלי התקשורת מטעים ונותנים תחושה כאילו מערכת בחירות נוספת, חמישית, נמצאת ממש מעבר לפינה. אבל בקואליציה שברירית כל כך, שנשענת על 61 חברי כנסת בלבד, מנסה ראש הממשלה נפתלי בנט לבנות לעצמו בסיס פוליטי חדש. באחד הסקרים עלתה ימינה לתשעה מנדטים. המספר החד־ספרתי הזה לא מבטיח את המשך ראשות הממשלה, ובנט פועל ליצור לעצמו בסיס פוליטי חדש. הוא יודע שחלק מהבייס שלו, מאותם שישה מנדטים שעמם הגיע לממשלה הנוכחית, נטש אותו לטובת "יריבו הפוליטי" ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אבל לאותם שלושה־ארבעה מנדטים שנשארו איתו הוא חייב להוסיף עוד על מנת שלא להפוך לאפיזודה פוליטית.
הרפורמה בכשרות שמוביל מקורבו, השר לשירותי דת מתן כהנא, היא חלק מהפנייה לבסיס הפוליטי שעליו רוצה בנט להישען גם בעתיד – הדתיים הליברלים. ציבור שנזנח, להערכתו, בימי שלטון נתניהו והחרדים. גם בימים שבהם לא היו החרדים בממשלה – בין 2013 ל־2015 – והכיוון היה ליברלי יותר, בעיקר בשל השותפות של נתניהו עם יש עתיד ושר האוצר דאז יאיר לפיד, גם אז לא התייחסו לציבור הדתי־ליברלי.
בנט חותר גם לשחרר את הפוליטיקה מהתנועה המתמדת לקצוות, ולנסות לגבש סביבו את הימין־מרכז. קהל היעד שלו נמצא בכמה מפלגות, שאליהן ינסה לקרוץ. כחול לבן, למשל. אמנם המפלגה הזו מורכבת מקהל מצביעים שהוא חולות נודדים, אבל השר חילי טרופר הוא המייצג הנאמן שלהם. קהל מצביעים אחר נמצא בתקווה חדשה בראשות גדעון סער, וגם בשולי הליכוד – שם נמצאים גם מצביעים ימניים שאינם ביביסטים. המטרה המיידית של בנט היא לפרוץ בסקרים הבאים את תקרת העשרה מנדטים, ולהתחיל לטפס מעלה. באיטיות, אבל בהתמדה.
יש לו, לבנט, עוד כמה מכשולים בדרך. יש כמה חוליות חלשות בממשלה שבנט חייב לייחד להן זמן ומקום, ולדאוג שמחולליהן יהיו שבעים ומרוצים: בני גנץ, שוויתר על הצעות נתניהו להתמנות לראש ממשלה באופן מיידי. בטנו של גנץ מלאה על חבריו לממשלה החדשה, במיוחד על לפיד ואנשי יש עתיד, שבעבר ביקרו אותו בבוטות על מינויו לראש ממשלה חליפי, כמו גם על מספר השרים בממשלה הקודמת, ומיהרו לעשות בדיוק אותו דבר. בנט יודע שהמוקש ששמו בני גנץ עוד לא פורק, והוא מונח לפתחה של הממשלה הנוכחית. גנץ הוא היחיד שבידו למנוע בחירות, לסלק את בנט ולהקים ממשלה עם הליכוד בראשות נתניהו.
סוגיה אחרת, שבלהיטותו להרכיב את הממשלה ספק אם בנט נתן עליה את הדעת עד הסוף, היא התפקיד שימלא אחרי הרוטציה. לפי הסכם הכיסאות המוזיקליים בממשלה, כשלפיד יפנה את משרד החוץ, יעבור לשם שר המשפטים גדעון סער, שיפנה את המשרד לטובת איילת שקד. התיק היחיד שהתפנה עבור בנט הוא תיק הפנים. ראש ממשלה שעובר להיות שר הפנים – לא משלושת התיקים הבכירים בממשלה – זו תקלה פוליטית. בנט יצטרך למצוא לה פתרון בעתיד, אם בכוונתו לממש את הרוטציה עם לפיד.
