כישלון מפעל הנירמול הספורטי של ישראל
המפעל הגדול של איחוד האמירויות ובחריין לשרת לאינטרסי ישראל דרך ספורט הגיע למבוי סתום.
המפעל הגדול של איחוד האמירויות ובחריין לשרת את אינטרסי ישראל דרך ספורט הגיע למבוי סתום.
אתר החדשות "פארס" פרסם מאמר ובו ניתח את המפעל המשותף של איחוד האמירויות וישראל להרחיב ולחזק את מפעל הנירמול דרך ספורט שנכשל כתוצאה לסירובם של ספורטאים מוסלמים להשתתף בתחרויות מול ספורטאים ישראלים. המאמר סקר את מקרי הסירובים וקבע כי "בכך הפלסטינים הצליחו ביד ריקה".
לפי המאמר של האתר "פארס", ישראל ניסתה בשנה שעברה להרחיב את נירמול היחסים עם מדינות מוסלמיות דרך חתימת הסכמי שיתוף פעולה עם חלק ממדינות ערביות במפרץ הפרסי. שימוש בספורט כאמצעי להשרשת הנרמול היה אחת המטרות ארוכות הטווח של ישראל. ובדרך הזו, הסתייעה בסעודיה ובנות הברית שלה.
לפי המאמר של האתר "פארס" איחוד האמירויות ובחריין כיד ימינית ושמאלית של סעודיה הפכו לשכירים של ישראל כדי להביא בתכנון סמוי, ספורטאים ממדינות מוסלמיות אחרות מול ספורטאים ישראלים דרך הקמת תחרויות שונות.
אך סירובם של ספורטאים מוסלמים לעמוד מול נציגים ישראלים הביא את המפעל הגדול של סעודיה ואמירויות למבוי סתום.
במקרה של בחריין, בחודש מרץ האחרון, בחריין אירחה קורס של הדרכה למאמנים במקצוע קיק בוקסינג. בחריין התכוונה להזמין את גם את המאמנים הישראלים כדי לייצר אווירה של חברות לצד המאמנים ממדינות מוסלמיות וערביות. אך בתחילת אותו הקורס, המאמנים לקיק בוקסינג מירדן ואלג'יריה במהלך התאום סירבו ביחד להשתתף בקורס ולשבת על יד המאמנים שבאו מישראל.
במקרה של אמירויות, היא קיבלה על עצמה תפקיד מארחת לתחרויות חרב הבינלאומיות בשנה שעברה כדי להשתמש בכך לנמרול עם ישראל ולשרת את ישראל.
אירוח תחרויות החרב הבינלאומיות נועד להרחבת נרמול היחסים בין ישראל לבין מדינות מוסלמיות וערביות אך הוביל לכישלון גדול יותר מכישלון של בחריין.
כבר בתחילת התחרויות, רק אחרי שבוע של שהייה באמירויות, חברי הנבחרת הירדנית למשחקי חרב התפטרו ביחד כאות מחאה לנוכחות הנציגים הישראלים בטורניר והרביצו המכה הראשונה על המפעל האמירותי שמשרת את האינטרסים הישראלים.
הצעד של מוחמד אל פדלי ספורטאי חרב כוויתי היה המכה השניה למפעל האמירותי ישראלי. אחרי התפטרות הנבחרת הירדנית, הספורטאי הכווית לא ניצב מול הנציג הישראלי. וזה לא היה סוף הסיפור.
מכה שלישית באה מצד הספורטאים הלובים. כאשר היה אמור להתקיים בפיינל של התחרויות הצגה למשחקי חרב בין ספורטאים ישראלים לבין ספוראים לובים כדי להציג לעולם שהיחסים עם מדינות מוסלמיות כבר הפכו לנורמליים. אך המהלך של הספורטאים שיבש את התוכנית ושימש כתמיכה בשאיפה הפלסטינית והפכה למחאה נגד הכיבוש הישראלי.
המאמר של "פארס" קובע ששני הטורנירים הספורטיים האלה בהובלת בחריין ואמירויות נודעו לשרת את הכיבוש אך הצעדים הנכונים של הספורטאים התומכים בזכויות העם הפלסטיני הכשילו את המפעל הגדול והובילו לכך שההוצאות של כמה מאות מיליון דולרים של ישראל לנרמול ספורטי הלך לטמיון.
