המשילות כאמצעי לאכיפת אפליה

הדיון בישראל סביב הפלסטינים תלוש מהמציאות באופן מסוכן מאחר שהציבור בישראל, וגם מקבלי ההחלטות, מגבשים את דעותיהם על בסיס מידע חלקי או מוטה. כאשר מגבשים דעות על סמך מידע חלקי, עלולים לקבל החלטות שגויות שלא רק אינן מוסריות, אלא גם פוגעות בביטחון. הנה שתי דוגמאות.

הראשונה, אם מצפים בסרטון של הקצין בחטיבת בנימין מזמין אנשים לתעד אותו אומר באופן ברור שהוא מתנגד להגעת פלסטינים לעבוד את אדמותיהם המוסדרות, כי זה מפר את הסדר וגורם לבעיות למתנחלים הפולשים.

הלוואי שהיה מדובר בקצין בודד ובפלישה נדירה. יש תיעוד מאות מקרים שבהם כוחות ישראל סירבו למנוע פלישות מחוללות נזק המתרחשות כמעט מדי יום, גורמות לאדמה חרוכה וגוזלות פרנסה. לא לחינם הכריז מזכ"ל "אמנה" זאב חבר לפני שנה ש"חוות רועים" הן הדרך המועילה להשתלט על אדמות.

הדוגמה השנייה נוגעת לדיון הציבורי בתפילות באל חרם אל-שריף שמתקיים סביב ערכי השוויון ומשילות מול סכנת ההתלקחות. גם לציבור הפחות אידיאולוגי נראה שערכי השוויון והמשילות מחייבים תפילה של כולם, אלא שיש גורמים שינצלו את התפילה היהודית להסתה שתגרום לישראלים נזק ביטחוני.

המסגור הזה נכון כאשר מצמצמים את הדיון אך ורק לתפילה באל חרם אל-שריף. הכול בעד זכות שווה להתפלל, אבל לא בחיל ולא בכוח, ולא בדרך כיבוש, אלא בהסכמה. אם הישראלים ירחיבו את שדה הראייה, יודו שהם לא באמת דוגלים בשוויון בין יהודים ולא-יהודים, ו"משילות" יכולה לשמש לשון סגי נהור עבור אכיפת אפליה.

המוחים על הפגיעה בשוויון ליהודים במקרה הספציפי מתעלמים לאפליה נגד לא-יהודים בתחומים רבים. אין שוויון ביכולת לבנות בית חוקי או בשיעור הבתים שנהרסים בגין אותה עבירת בנייה. ופלסטינים מן הסתם אינם יכולים להצביע לכנסת שקובעת את החוקים שהישראלים אוכפים נגדם בשם ה"משילות".

את ועדות התכנון הפלסטיניות ישראל ביטלה והחליפה בוועדה נטולת פלסטינים של המינהל האזרחי. בזמן שישראלים מתלוננים על עיכובים באישורי בנייה בהתנחלויות, המינהל כמעט ולא מאשר תוכניות מתאר עבור פלסטינים (אגב, גם בנגב, שתושביו הפלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית מצביעים לכנסת, יהודים שולטים בוועדות ואינם מאפשרים בנייה באופן שוויוני. חוק הלאום ממסד את האפליה של הקמת ישובים ליהודים בלי להכיר בכפרים שקיימים עוד לפני 1948.

יש להפריד בין עובדות לבין דעות. לכאן או לכאן, אי אפשר לקבל החלטות נכונות כאשר הדיון הציבורי מתנהל סביב העובדות שנוחות להשקפת עולם מסוימת. חוסר השוויון, ופלישות כפי שהוזכרו לעיל אינם בתודעת הרוב. צריך לפרסם כל שבוע: "אלו הדברים שקרו ונעדרים מהדיון הציבורי".

מי שלא מכיר את המציאות הפלסטינית לא מבין מהיכן באה האלימות כלפי הישראלים. אולי סבורים שהפתרונות של כוח ומשילות בלבד - שכשלו במשך עשורים - עכשיו יצליחו. אילו הדוגמאות שנזכרו היו חלק מהדיון הציבורי, כל אחד ואחת היו מחליטים אם ואיך לשקלל אותן.

לפחות יש להבין מדוע אין אמון ברחוב הפלסטיני ב"צדק והשוויון שישראל טוענת.