מצבה של ישראל לקראת שקיעתה של ארה"ב

נוכח האתגרים הגלובליים עלולה המערכת העולמית לעמוד בפני שינוי שלא נראה מאז תום מלחמת העולם השנייה. המערכת העולמית הקיימת, שנבנתה ומתוחזקת על ידי הדומיננטיות וההגמוניה האמריקניות, עשויה להפוך בקרוב למערכת שישראל מעולם לא חוותה או הכירה. הדבר שממנו ישראל צריכה לחשוש יותר מכל אינו שחקן חדש שיחליף את מנהיגות ארה"ב, אלא מאנרכיה, מאבקים ומלחמות ימלאו את הוואקום הזה. היווצרות עולם ללא קטבים, שבו לא יהיה למדינה אחת מספיק כוח, יהיה הניסיון הגדול ביותר של ישראל אי פעם.

בספטמבר 2002 פרסמה ארה"ב אסטרטגיית ביטחון לאומי שבו ציינה ש"כוחותינו יהיו חזקים מספיק בכדי להניא את היריבים הפוטנציאליים מלהמשיך להתפתח צבאית לשם מימוש תקוותם להתעלות או להשוות את כוחם לארה"ב". עם זאת, כפי שהראו אירועים כגון סיפוח חצי האי קרים ב-2014, היציאה מאפגניסטן, ההתעצמות הסינית, החוב הלאומי של הממשל האמריקני, כמו גם בעיות כלכליות מבית ומגמות דעת הקהל בארה"ב - ייתכן שוושינגטון כבר לא יכולה או רוצה להמשיך למלא את נעלי ההנהגה העולמית.

מציאות זו עלולה לא רק לסיים את שליחת הסיוע למדינות שונות, לרבות ישראל, אלא גם לייצר מהלך שבמסגרתו תחדל וושינגטון מלשלוח כוחות לאזורי עימות, או להמשיך ולהחזיק בבסיסים מעבר לים (במערב אירופה ובמזרח אסיה למשל), מה שעלול לעודד עימותים בזירות חדשות, כולל במיצר טאיוואן ובקוריאה.

אירוע מרכזי שמעיד על הפוטנציאל לשינוי מערכתי עולמי הוא המלחמה באוקראינה. מה שמדאיג את ישראל, יותר מהפעולות של מוסקבה, הוא חוסר פעולה אפקטיבי מצד ארה"ב. המלחמה נועדה לא רק לגרום לשינוי המערכת הקיימת באוקראינה, אלא גם לעורר שינוי מערכתי במאזן הכוחות בעולם.

ישראל ניסתה לתווך בין הצדדים לא רק נוכח המצב ההומניטרי באוקראינה, אלא גם על רקע הפוטנציאל למלחמת עולם שלישית, הפעם עם נשק להשמדה המונית.

העידן החדש והפוטנציאלי של חוסר מנהיגות אמריקנית יוביל לאתגרים קשים. אפילו האינטרנט, שפועל באמצעות כבלים תת-ימיים, יהיה תחת איום גדול.

ייתכן שזהו השקט שלפני הסערה, ושזמנים מורכבים. הישראלים צריכים לא רק להתכונן לבעיות אפשריות בשרשרת האספקה, אלא להיות מוכנים להימנע מלהיגרר לפלגנות חברתית בעקבותיה.