המהלך ההרסני של חוק איסור הנפת דגל פלסטין
השבוע אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק שאוסרת על הנפת דגלי פלסטין במוסדות המתוקצבים על ידי ישראל. מדובר במהלך שהוא לא רק פסול מבחינה מוסרית ולא דמוקרטי, בשל הזכות הבסיסית להחזקה בזהות לאומית של פרטים וקבוצות, אלא גם הרסני כלפי הסיכוי לקיים חברה משותפת ושוויונית, ועשוי להעמיק תופעות של ניכור, עוינות ואלימות בין פלסטינים ויהודים בישראל.
קדמו לכך אירועים רבים בתקופה האחרונה בהם נעשה ניסיון לדכא את הזהות הפלסטינית ולמנוע, לעיתים אף בכוח פיזי, הנפה של דגלי פלסטין בשטחים הכבושים ובגבולות ישראל.
כך היה בהתקפה של ארון הקבורה עם דגל פלסטין בהלווייתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, בהתקפות כלפי סטודנטים פלסטינים שקיימו עצרות לציון יום הנכבה, ובאיומים של הח"כים ישראל כץ ויואב גלנט בנכבה שנייה. מהלך החקיקה האחרון הוא המשך ישיר ומסוכן.
כחמישית מהתושבים בישראל הם פלסטינים, ורובם המובהק מגדירים את עצמם כבני ובנות העם הפלסטיני. בזהותם האזרחית הם חלק מישראל ומהחברה הישראלית, ובזהותם הלאומית הם חלק מהעם הפלסטיני. מדינתם כובשת את עמם. תהליך החקיקה הנוכחי מנסה לאלץ אותם לבחור בין שני אלמנטים מהותיים בזהות שלהם.
יתרה מכך, זה לא שישראל מציעה לאזרחים הפלסטינים זהות לאומית אחרת, שכן כפי שפסק בעבר בג"ץ ביחס לעתירות של אזרחים יהודים שביקשו לשנות את הלאום שלהם מ"יהודי" ל"ישראלי" – נקבע שלא קיימת אומה "ישראלית", ולכן אין דבר כזה זהות לאומית ישראלית.
אך מעבר לכך, זהו גם מהלך הרסני לסיכוי לקיים בישראל חברה משותפת שתתבסס על ערכים של כבוד ושוויון, ושגם תוכל לקדם בבוא היום הסדר מדיני לסיום הסכסוך הלאומי. ועדת אור, הוועדה הממלכתית שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, קבעה שעל ישראל לקדם תיקון של האפליה החומרית בין יהודים ופלסטינים, אך גם לקדם הכרה ממסדית בהיבטים של הזהות הקולקטיבית של האזרחים הפלסטינים.
במקום לנסות להכריח את האזרחים הפלסטינים לבצע בחירה בלתי אפשרית בין שני חלקים בזהותם, ישראל צריכה להכיר ולתת לגיטימציה לזהות הקולקטיבית שלהם – השפתית, התרבותית וגם הלאומית. היא יכולה לעשות זאת דרך חינוך לשותפות במערכת החינוך, ודרך הפיכת המרחב הציבורי למכבד את הזהויות השונות.
ישראל צריכה לבצע מהלכים משמעותיים להכרה ונרמול של הזהות הפלסטינית על כל היבטיה בחברה. אם היא תיתן לאזרחים הפלסטינים מקום להיות גאים הן בזהותם האזרחית-הישראלית והן בזהותם הלאומית-הפלסטינית, הדבר יביא לא רק לחברה משותפת ושוויונית יותר, אלא יכול גם להפוך את האזרחים הפפלסטינים לשחקנים משמעותיים בקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
