ממשלות ישראל-אותה גברת בשינוי אדרת
בניגוד לדעה הרווחת בחברה היהודית, בחירות לכנסת מתקבלות על פי רוב באדישות ברחוב הפלסטיני. יהודים רבים מהמחנה שמכונה "שמאל-מרכז" משתוממים נוכח הסקרים שלפיהם רוב הציבור הפלסטיני לא ינהר בהמוניו לקלפיות כדי לבלום את חזרתו של בנימין נתניהו. הרי תחת ביבי והימין, הם אומרים לעצמם ולפלסטינים, גברו ההסתה, השנאה והדה-לגיטימציה. איך אתם לא נותנים יד בניסיון למנוע ממנו לשוב לראשות הממשלה?
אז ראשית, האזרחים הפלסטינים דווקא זוכרים היטב את מעלליו של נתניהו כלפיהם. הם יודעים שהוא חתום במישרין או בעקיפין על כמה מהביטויים הגזעניים ביותר שהשתרשו בציבורית הישראלית, כמו "תומכי טרור", "הערבים נוהרים", "ביבי או טיבי" ועוד. הם לא שכחו שתחתיו חוקקו חוק הלאום וחוק קמיניץ, ושהוא בעל מניות רבות בהלבנתו של איתמר בן-גביר ובכניסתו לכנסת.
הם יודעים היטב שבזמן כהונת נתניהו התרבו גילויי הגזענות והאלימות כלפי פלסטינים במרחב הציבורי, בין אם בגדה המערבית, בתקשורת הממוסדת, ברשתות החברתיות או במקומות עבודה שנקטו סנקציות נגד מי שהעזו לבקר את הצבא וישראל או להביע הזדהות עם תושבים חפים מפשע בעזה שנקברו תחת ההפצצות.
אז כן, כל זה קרה תחת נתניהו, אלא שאותם יהודים תומכי שמאל-מרכז, או בשמם המדויק יותר מחנה-רק-לא-ביבי, מתקשים לראות את הדבשת שעל גבם. הפלסטינים לא שוכחים כיצד התבטא אביגדור ליברמן עד הברוגז עם נתניהו (אין נאמנות - אין אזרחות, להעביר את המשולש לרשות הפלסטינית וכו'), לא את הביטוי המזלזל "חנין זועביז" של יאיר לפיד, וגם לא את בני גנץ, לכאורה התקווה החביבה והמנומסת של המחנה, שכדי לקושש עוד כמה קולות פתח את הקריירה הפוליטית שלו בהתגאות בעובדה שרצח הרבה פלסטינים ברצועה.
שיעור ההצבעה של הפלסטינים בבחירות הארציות תמיד נמוך מזה של היהודים, והמהלך היחיד שהגדיל אותו היה האיחוד של הרשימה המשותפת. אחרי שזו התפוררה שב והצטמק מספר הנציגים הפלסטינים בכנסת. מנסור עבאס אמנם נכנס לממשלת בנט-לפיד, אלא שזו לא חסה עליו, ולפני שנפחה את נשמתה קיבעה את הביטוי "הניסוי נכשל", משל מדובר היה בחיות מעבדה. הממשלה היוצאת הייתה אכזבה גדולה מאוד עבור החברה הפלסטינית. בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. היא רמזה להם שלעולם לא תהיה להם כל השפעה על המדיניות כלפיהם.
הם איבדו את האמון במוסדות השלטון, ברשויות האכיפה ואפילו בבתי המשפט. עבור מה אפוא ייצאו להצביע? ההצהרות של מפלגות המרכז-שמאל על כך שהן באות להציל את הדמוקרטיה לא מעניינות את הפלסטיני הממוצע. מבחינתו, ממילא הדמוקרטיה מיועדת רק ליהודים. עם ביבי, בלי ביבי, מה זה משנה? במצבם לא יחול כל שינוי.
אם ירצה יו"ר יש עתיד שהפלסטינים "ינהרו" לקלפיות, יהיה עליו לתת להם תקווה לעתיד. בראש ובראשונה הוא יצטרך לשנות את השיח המפלג, ונאום הבכורה שלו כראש ממשלה – שבו אפילו לא אמר את המילה "פלסטינים" אלא יצא ידי חובה כשמלמל משהו על אלה שאינם יהודים – היה התחלה רעה.
אתה רוצה שמצביעים פלסטינים יגיעו לקלפיות? תדאג לחיבוק במקום הסתה, לשותפות במקום הדרה ולתחושת שייכות במקום ניכור. דבר אליהם בגובה העיניים.
וכאן יש אזהרה חשובה: ניסיון לעודד פלסטינים להצביע למפלגות המרכז במקום למפלגות הערביות ייתקל בהתעלמות במקרה הטוב ובבוז במקרה הפחות טוב. חשוב יותר להבטיח שוויון, דמוקרטיה ושלטון חוק, ולזכור: שיעור הצבעה גבוה תלוי בפוליטיקאים היהודים יותר מאשר בציבור הפלסטיני.
