הגלים המתנגשים בפוליטיקה של ישראל

מערכת בחירות 2022 מתאפיינת בפער שגדל והולך בין הפוליטיקאים והתקשורת לבין האזרחים. סוגיית "כן-ביבי-לא-ביבי" מיצתה את עצמה ומפנה את מקומה לבירור רעיוני על דרכה של ישראל. יותר ויותר יוזמות קמות בניסיון לנגוע בפצע המדמם של השסע, לא רק כמילים בעלמא, והתהליך הזה, שיבשיל, יזלוג גם לשדה הפוליטי.

בירור שכזה מתקיים בימים אלו באופן משמעותי במחנה הציוני-דתי, והישראלים עדים לקולות המחפשים זרוע פוליטית שתיתן ביטויי להשקפתם. ציבור זה נמצא במלכוד: על פניו ישנה מפלגה שנושאת את שם הציונות הדתית, אך רבים לא מזדהים עם משנתם הרעיונית של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר.

המציאות הזו מחדדת דילמה ארוכת שנים: האם יש בכלל צורך במפלגה ציונית-דתית? הרי אין כמעט מפלגה שאין בקרבה חובשי כיפות סרוגות, ויש היום יותר ח"כים דתיים לאומיים במפלגות אחרות מאשר במפלגת "הציונות הדתית". על פניו, ציבור זה יכול אם כן למצוא את מאווייו במפלגות הקיימות. אך כמו תמיד, המציאות טופחות על פני האזרחים, ומוכיחה מדוע יש צורך במפלגה שתהווה חלופה למפלגת הציונית דתית.

לראות את מקרה יקב "פסגות" בבנימין. לצד היין, יש במקום מרכז מבקרים אטרקטיבי שבו התקיימו לאחרונה כמה חתונות לזוגות להט"בים - אירוע שגרם לכמה רבנים מהאזור, שמשנתם מזוהה עם מפלגות "הציונות הדתית" ו"נעם", לצאת חוצץ נגד בעלי המקום. לא באופן מקרי תלמידי הזרם הנ"ל תוקפים את מתווה הכותל ומנסים בכוח למנוע ממתפללים שאינם אורתודוקסים להתפלל במקום מיוחד שיועד עבורם. זרם זה רואה במשנתו הרעיונית כאמת מוחלטת, ומאבקם הוא מעין משחק סכום אפס. "מי לה' אליי" גרסת 2022. כל ניסיון לשקלל בין הערכים המתנגשים מהווה פשרה גסה שיש לבוז לה, מבחינתם.

מול גישה זו, רבים בקרב חובשי הכיפה הסרוגה מרגישים מתוסכלים, שכן אורח חייהם מכיל שניות בכל מישורי החיים: בבוקר הם לומדים דף יומי, ובערב יימצאו בתיאטרון או במשחק כדורסל. ההלכה מהווה מרכיב משמעותי מזהותם, אבל הם לא יראו סתירה בהליכה למופע של חווה אלברשטיין. מבחינתם "צלם אלוקים" שנברא בו האדם אינה מליצה, ולכן כל מי שמבטא זאת הוא חלק מעולמם. הבחירה החופשית היא אבן יסוד בהשקפתם היהודית עבורם - והם רואים בכל מי שנותן ביטויי להווייתו היהודית כדבר מבורך.

בעולמם אין שחור ולבן: אפשר להיות ימני ושמרן ולאפשר ללהט"בים לחיות כרצונם. הם ישמרו על הצביון היהודי של המרחב הציבורי ויצדדו במתווה שמאפשר פתיחת מוסדות תרבות בשבת וסגירת המסחר בשבת. הם רואים את לימודי הרוח והיהדות כבסיס לקיום, ומתנגדים לביטול בחינות הבגרות.

צריך להודות: הציבור רואה את המחנה הציוני-דתי דרך הפריזמה של סמוטריץ' ובן-גביר. הח"כים הדתיים האיכותיים הפזורים במפלגות השונות נראים בעיניהם כדמויות פרטיות.