התסמונת של לפיד

עם כניסת יאיר לפיד לפוליטיקה הוצף ברשתות סרטון שתיעד קרב אגרוף תאילנדי שבו השתתף בתחילת שנות ה-90, ובמסגרתו חבט בו יריבו צדוק "טייסון" כהן שוב ושוב.

עם כניסת יאיר לפיד לפוליטיקה הוצף ברשתות סרטון שתיעד קרב אגרוף תאילנדי שבו השתתף בתחילת שנות ה-90, ובמסגרתו חבט בו יריבו צדוק "טייסון" כהן שוב ושוב. פעמיים הופל לפיד לקרשים והצליח להתאושש, ורק בפעם השלישית נכנע משום ששבר צלע. הצפייה בסרטון עוררה רחמים על לפיד המובס, אבל בזמנו התרשם ממנו אהוד ברק לגמרי אחרת. "שימו לב לנחישות שלו ולחוסר נכונותו לוותר", אמר.

בעשור שלו בפוליטיקה, שבסופו הפך לראש ממשלה, התארכה והלכה רשימת המקרים שבהם ניתק לפיד מגע עם אנשים שהלכו יחד עמו כברת דרך, רק משום שסבר שנוכחותם תפריע לו לממש את המטרה האולטימטיבית שלו: הגעה ללשכת ראש הממשלה ושרידותו שם. הרשימה הזאת הותירה כמה וכמה אנשים ממורמרים.

אלי מויאל היה ראש עיריית שדרות כאשר לפיד החל לנהל עימו מגעים להקמת מפלגה משותפת כבר בעשור הראשון של המילניום. האינטרס הפוליטי של מי שכאמור נתפס כ"תל אביבי" להתחבר לאיש עיירות הפיתוח, היה מובן בניסיון להגיע לבוחרים מישראל השנייה. אלא שאתרע מזלו של מויאל ובשלב מסוים הוא נחקר במשטרה בחשד לשחיתויות בעירייה - חקירה שלא הובילה לכתב אישום - ולפיד ניתק עמו מגע לחלוטין כדי שלא ידבק בו אפילו קצה קצהו של כתם.

כמו מויאל, גם ראש שב"כ לשעבר כרמי גילון היה חבר בקבוצה הפוליטית של ראשי רשויות ובעלי תפקידים בכירים בשירות הממשלה שעליה התבסס לפיד לפני הקמת יש עתיד. גילון, שראה את תקנון המפלגה, הופתע מן הסמכות המוחלטת שהוקנתה ליושב ראש. המגע ביניהם נותק לחלוטין מאז.

הרב שי פירון שנכנס עם לפיד לפוליטיקה מוקם שני ברשימת "יש עתיד" לפני הבחירות ב-2013. הוא כיהן כשר החינוך בממשלה שהוקמה בראשות בנימין נתניהו ועזב אותה לאחר שלפיד פוטר מתפקידו כשר האוצר. אלא שכמה שנים לאחר מכן תמך פירון בממשלת האחדות שהוקמה בין נתניהו לבני גנץ, ולפי עדותו – בתגובה ניתק לפיד את הקשר עימו ולא דיבר אתו מאז. לאחרונה סיפר פירון שיצביע בבחירות הבאות למחנה הממלכתי של גנץ.

עפר שלח היה יותר מסתם שותף פוליטי של לפיד, אלא חבר נפש של שנים רבות. אלא שהתעקשותו על הצורך בפריימריז פתוחים ביש עתיד הראתה לו את הדרך החוצה – וכרגיל – מאז לפיד לא החליף איתו מילה.

לפיד היה יכול אולי להתנחם בכך שהוא דומה בהתנהלות הזו לנתניהו, שגם הוא נוהג למדר ולהרחיק את מי שקורא תגר על מנהיגותו במפלגתו, ובכל זאת הצליח להמשיך לשלוט לאורך שנים רבות. אבל לנחמה הזאת יש שני סייגים. הראשון הוא ההבדל בין שתי המפלגות - רעיון המנהיג הסמכותני הוא טבעי במורשת של הליכוד מאז ימי בגין. הסייג השני הוא שעל הוצאתו של נתניהו מלשכת ראש הממשלה היו חתומים בסופו של דבר שותפיו הפוליטיים לשעבר שהסתכסכו איתו – גדעון סער, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט.

אז נכון, רשימת השמות הזאת – גנץ, שלח, גילון, פירון, מויאל, אולמרט ואחרים – לא נראית מאיימת במיוחד בשלב זה, אבל הפוליטיקה הישראלית מצטיינת בתהפוכות ואינה צפויה. מה גם שלשרשרת היריבים מבית שצבר לפיד בשנים האחרונות יכולים להתווסף בקרוב שמות אחרים.

בין היתר, לפיד מנהל יחסים צוננים עם גנץ, מאז שגרם לפירוק כחול לבן, כך גם עם החרדים שלא נכנסו לממשלה ב-2013 בעקבות. נדמה שהואש טובע בחולות נודדים ואין מציל.