הקרב על השמנת והסחטנות על נתח העוגה
פגישות המו"מ הקואליציוני התנהלו ביממה האחרונה בעצלתיים ובחוסר חשק מופגן. היעדר הרצון של המעורבים לדון באמת בקווי היסוד של הממשלה הבאה, שעה שבחוץ נתקל הוויכוח על התפקידים במבוי סתום, נתן את אותותיו באופן חד.
פגישות המו"מ הקואליציוני התנהלו ביממה האחרונה בעצלתיים ובחוסר חשק מופגן. היעדר הרצון של המעורבים לדון באמת בקווי היסוד של הממשלה הבאה, שעה שבחוץ נתקל הוויכוח על התפקידים במבוי סתום, נתן את אותותיו באופן חד. את השבוע הזה סיימו השותפים הצפויים של ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כשעצביהם רופפים ועם תחושת חמיצות בבטן. בליכוד, הם משוכנעים, שכחו את הכרת הטוב.
מיד אחרי הבחירות שידרו בליכוד שבכוונתם להפגין נדיבות ופתיחות במו"מ הקואליציוני, מתוך הבנה שזה מה שיאפשר לא רק את גיבושה הזריז של ממשלת ימין, אלא גם את יציבותה בשנים הקרובות. אולם הנדיבות הזאת נתקלה עד מהרה בתיאבון המתפתח של בני הברית. התוצאה: נתניהו וסביבתו נדרכו בשלב ראשון, והחלו לחשוש בשלב השני.
קשה להתעלם שגם ניצחון מוחץ, קל וחומר כשהוא מלווה באופוריה של כל הגוש, הוא כאב ראש. החיסרון העיקרי בו, והדבר ניכר מדי יום בשיחות המו"מ, הוא שהשותפים חשים שהכול אפשרי.
אחרי פרסום התוצאות נתניהו לא התעקש פומבית על הבטחת הבחירות לשמור את תיקי המלחמה, האוצר והחוץ בליכוד. לו היה מצהיר זאת באופן רשמי ונחרץ, ומנהל את המו"מ מנקודת הפתיחה הזאת, ייתכן שהדברים היו נראים אחרת. אבל מרגע שבחר אחרת, וגם שילב את התרגיל הפוליטי המכונה "דרעי לאוצר", נפרצו כל החומות.
גוש הימין, שהשיג ניצחון גורף ללא אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, עדיין מסנוור מההצלחה בקלפי ומהרושם והשמחה לאיד שמעוררים שרידיה המקרטעים של הקואליציה היוצאת. רף הציפיות של השותפות למו"מ מציב מול עינינו מחזה לא פחות ממדהים: ארבע מפלגות שאותן אוהבים לכנות "הומוגניות", נכנסות למו"מ על הקמת ממשלה שציבור כל כך גדול חיכה להקמתה, ובמקום שיסתיים תוך כמה ימים הוא נגרר לקשיים, עקשנות, אווירה שלילית, חילופי האשמות ותדרוכים אנונימיים.
החשש הגדול של נתניהו, הוא שזרעי הפורענות שנטמנים היום במסגרת המו"מ יגבו ממנו מחירים גדולים בהמשך. ההאשמות שנשמעות מכיוון הליכוד נגד הציונות הדתית, שלפיהן מדובר בממשיכי דרכו של בנט שסחטנותם אומנותם, לא מבשרת טובות לגבי ההמשך.
נגד הליכוד מעלות הציונות הדתית והמפלגות החרדיות טענות שלפיהן המו"מ הנוכחי מתנהל כאלתור אחד גדול שנובע מכך שנתניהו שכח שהניצחון הוא לא רק שלו. בסבירות גבוהה, ממשלת ימין תקום בסוף, אבל חילופי ההאשמות הללו רומזים שהקדנציה הבאה עשויה להיות מעניינת הרבה יותר משחשבו.
