ממשלת הפירורים ושאריות הסמכויות
ידוע שרבים מהישראלים בוודאי מוטרדים יום-יום ממצבה של המסורת בישראל. השבוע התבשרו על מינויו של ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) לתפקיד השר ל"עיר הקודש ולמסורת".
וברצינות, משרדים מגוחכים כמו המשרד ל"עיר הקודש ומסורת" הם חלק קטן בלבד מהתוצאות הבעייתיות שהביא על הישראלים המו"מ הקואליציוני. מספר גדול של תיקים, העברת סמכויות מופקרת בין המשרדים השונים, רוטציות בין שרים בעלי מדיניות מנוגדת והתחייבויות כלכליות אדירות יפגעו קשות בשירות שתוכל ממשלת ישראל לספק לאזרח. וזה לא שמתוך התעלמות מהצרכים הפוליטיים שכרוכים בהקמת ממשלה. אלה הם שמתעלמים מהאזרח. מכול האזרחים. ולמה זה סביר בעיני מישהו להעביר את האגף לאזרחים ותיקים למשרד לפיתוח הנגב והגליל?
כל זה היה יכול להיות נסבל אילו המהלכים הללו היו מחויבי המציאות עבור ממשלה שמייצגת את בוחריה. אלא שהמצב המסתמן, שבמסגרתו חברי הכנסת של הליכוד - חצי מהקואליציה - יישארו אמנם עם מספר משרדים גדול אבל עם היקף סמכויות מביך, מביא את הממשלה הזו לידי אבסורד.
אם לקחת לדוגמה תיק גדול שעתיד להישאר בידיים ליכודיות - משרד החינוך ז"ל. המשרד פוצל לארבעה חלקים - חלק לסגן השר אבי מעוז (נעם), חלק לש"ס, וחלק למשרד למשימות לאומיות בראשות ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית). ומה יישאר לליכוד ממשרד החינוך? נראה שכל שייוותר לה הוא מינוי השר המקשר בין יפה בן דויד לבין הכנסת.
הפירורים שעתידה הליכוד לקבל הם לא בעיית אגו של חברי מפלגה מאוכזבים. מפלגת הליכוד מייצגת קהל מצבעים גדול שלא בכל הנושאים רואה עין בעין עם שאר השותפות הקואליציוניות. היא נבחרה על מנת לקדם שלל צרכים ושאיפות, ואין דרך לקדם מדיניות בממשלה אלא על ידי תפקידים וסמכויות רלוונטיות שמגובות בכיסוי תקציבי מתאים. המצב כיום, שבמסגרתו הליכוד מקבל שאריות סמכויות ממשרדים גדולים או תיקים קטנים וחסרי משמעות, הופך את הממשלה לימנית מאוד, אבל לא לכזאת שמייצגת כראוי את כל מרכיבה ואת רצון הבוחר.
הממשלה שתוקם על ידי נתניהו היא היחידה האפשרית שהייתה יכולה לקום במצב הפוליטי הקיים. זו תהיה ממשלה מנופחת ומפוצלת שבה הליכוד ובוחריו לא יהיו מיוצגים כמו שציפו. זה מתכוון בטוח לחייה הקצרים של נתניהו.
