מכירת החיסול של נתניהו
יו"ר הכנסת היוצא מיקי לוי היה בעשור הראשון של המאה מפקד משטרת מחוז עיר הקודש.
יו"ר הכנסת היוצא מיקי לוי היה בעשור הראשון של המאה מפקד משטרת מחוז עיר הקודש. לימים הוא פגש בכנסת לפחות שלושה אנשים שאת התיקים שלהם הכיר היטב מהקריירה שלו במשטרה: הקיצוני איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ' ודודי אמסלם. פעם הוא נראה חולף על פני שניים מהם באחד ממסדרונות הכנסת. הם עשו אחלה קריירה: אחד הורשע ויצא מזה, שני התחמק מעונש ולשלישי סגרו את התיק.
יהיה מי שיהיה יו"ר הכנסת הבא, בדיחות מהסוג הזה לא ייאמרו עליו. משהו בסיסי השתנה ביחס של המערכת הפוליטית לעבריינות בכלל ולעבריינות של פוליטיקאים במיוחד. פעם הפוליטיקאים השלימו עם החקירות בחירוק שיניים; היום הם כותבים את החוקים מחדש. הם עושים זאת בגלוי, במפגיע, מגובים על ידי הצבעת בוחריהם. ראה דרעי, ראה אנשי נתניהו. יריב לוין ימונה היום ליו"ר הזמני. אמסלם הוא אחד המועמדים לתפקיד יושב הראש הקבוע.
הוא נחקר בחשד לעבירות זיוף במהלך פעילותו בסניף הליכוד בעיר הקודש. המשטרה הייתה בטוחה שתשיג הרשעה. הפרקליטות סגרה את התיק. אמסלם לא הכיר לה תודה. להפך: הוא השתכנע שהמערכת עשתה לו עוול. את תחושת העוול הזאת הוא ביקש לפרוק בלשכת שר המשפטים. כל המערכת המשפטית הייתה על הכוונת. לאחר שהמשימה הוטלה על כתפיו של יריב לוין הוא עבר לתוכנית ב': לפרוק את תחושת העוול שלו בלשכת יו"ר הכנסת. במשפטים איים להרוס; בכנסת הוא מאיים לדרוס. המעבר מהספסל האחורי בכנסת אל חלון הראווה שלה לא יהיה פשוט.
מכובדות ופוליטיקה הן שמן ומים: לא צריך לצפות מהן ללכת יחד. אבל מה עם רצינות ופוליטיקה? אחריות ופוליטיקה? משילות ופוליטיקה? טובת האזרח ופוליטיקה? מאז פתח נתניהו את המשא ומתן להקמת ממשלתו השישית, נדמה ששום דבר מכל אלה לא מתחבר למהלכים שלו. הוא מוכר את בכורתו - את בכורת האזרחים.
אפשר להבין מדוע אף אחד מחברי הכנסת של ש"ס, הציונות הדתית, עוצמה יהודית ויהדות התורה לא מתקומם על תוצאות המשא ומתן הקואליציוני. במכירת החיסול הזאת הם בצד המקבל. אבל מה קורה לחברי הכנסת של הליכוד? מדוע כל מה ששומעים מהם הוא רטינות על הקיפוח שלהם בחלוקת השלל, וגם זה בשיחות רקע אנונימיות, בהדלפות, בקריצות?
לא לדבר על התקוממות נגד המנהיג. גם לא על מרי אזרחי. אבל מדוע אחד מהם, נגיד יולי אדלשטיין, נגיד אבי דיכטר, נגיד ניר ברקת, אולי אפילו ישראל כץ, לא קם וכתב פוסט מתנגד.
לבצלאל סמוטריץ' ניתנו סמכויות מסכונות במשרד המלחמה. לקיצוני איתמר בן-גביר ניתנו סמכויות שעלולות להפוך את המשטרה לפוליטית. לאבי מעוז מרשימת נעם ניתן להכתיב תוכניות לימודים בכל מערכת החינוך ולקבוע מי יהודי ומי לא. דעותיו מנוגדות לחלוטין להשקפת העולם הליברלית.
משרד החינוך פורק לחלקים ואיבד את המשמעות הממלכתית שלו. גם משרדים אחרים פורקו והורכבו מחדש, בניגוד לצרכים. הוויתורים למפלגות החרדיות קוממו נגד הליכוד הורים לחיילים, מסורתיים וחילונים; הוויתורים לציונות הדתית עלולים לסכן את ישראל בזירה הבינלאומית, בתקופה רגישה ביותר.
