עגלות השופינג בבזאר התפקידים הממוצאים של נתניהו
עברו 47 ימים מניצחון הימין הקיצוני בישראל בבחירות והאופוריה המתוקה התחלפה בתחושה כבדה של חמיצות והחמצה. הימשכות המגעים הקואליציוניים עד אין קץ ותכלית, בקשת ההארכה מהנשיא, וההתבצרות הקטנונית של השותפים בדרישות לעוד נתח שלטון, לעוד תיק מומצא ולעוד תואר מדומה – כל אלה מולידים טעם מר בקרב רבים אפילו ממצביעי הימין.
אומנם המצביעים הללו רצו לראות ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו. אבל לרגע לא רצו לראות את הבזאר שמתנהל כעת בחדרי המו"מ. הם לא דמיינו שהנבחרים ינצלו את המנדט לחגיגת ביזה בדרך לרעבתנות תפקידים ותארים כתנאי ל"עשיית טובה", הצטרפות לממשלה.
הם גם לא דמיינו שאלה שקיבלו מהם את הכוח ינצלו אותו להנצחתה של תרבות שלטונית שמאבדת כל ערך לתפקיד הפשוט של חבר כנסת מן השורה, שפעם היה נחשק ומבוקש. אחד שרץ בין הצבעות לוועדות וממלא את תפקידו הפרלמנטרי בחריצות. היום כל אחד רוצה להיות שר, וכל המרבה בכפל תפקידים הרי זה משובח.
האשם הראשון במצב האבסורדי הזה הוא נתניהו עצמו. יממה לאחר הבחירות יכול היה יו"ר הליכוד להודיע שבכוונתו להרכיב ממשלה של 18 שרים בלבד ולבשר כי בגלל המשבר הכלכלי הגלובלי אין בדעתו להמשיך בחגיגת המינויים הממוצאים. הוא היה מודיע על הסתגרות במשך שבוע עם שותפיו בכפר המכבייה, שבסופו יכריז על סיום המגעים הקואליציוניים בדרך להקמת ממשלה. אילו היה נוהג כך, היה הופך מנגרר ל"מנהיג" שיודע לשים קווים אדומים. יש בימין דמויות ששכחו כי נבחרו למשול, לא לחגוג.
הביקורת מופנית גם כלפי המפלגות החרדיות, שלא משכילות להפנים את גודל השעה ואת הציפייה הציבורית מהן להתמקד בצורכי הציבור, ופחות בלהט להשגת שררה וכיבודים. כך, למשל, מצביעי ימין סבורים כי לאריה דרעי עומדת "זכות חוקית" לכהן כשר ומינויו יהיה מימוש חשוב לרצונם הדמוקרטי. אבל קשה להבין את התעקשותו לכהן בו-זמנית כשר בריאות וכשר פנים.
מערכת הבריאות זקוקה לשר במשרה מלאה עם תודעת שליחות אחת ומרכזית – להבריא אותה ולהציל חיים יומם ולילה. גם משרד הפנים זקוק לשר על-מלא. מה אומר כפל התפקידים הזה על האמון שטוען אריה דרעי בפני חברי רשימתו? האם עד כדי כך אי אפשר לסמוך על אף אחד מנבחרת ש"ס שיוכל למלא את אחד מהתפקידים בכישרון ובהצלחה? שני המשרדים הם כבדים ומרכזיים, כל אחד מהם עולם ומלואו. באחד תלויים חיי אדם והשני חולש על מרקם החיים האזרחי.
יש תבהלה בישראל מפני הדרישות החרדיות, שישראל עומדת להשתנות כתוצאה מדרישה להכשיר כמה חופים מופרדים שחרדים יוכלו לרחוץ בהם והגדלה של תמיכה במשפחה ענייה.
מול אווירת הבזאר המיניסטריאלי המוטרף – אין מילים. אבל על נתניהו להתעשת, כי תכף יהיה מאוחר מדי.
