האפליה וההפקרות של ישראל בתעסוקת הנשים הפלסטיניות
בשבוע שעבר פורסמו נתוני שירות התעסוקה ושוב ראינו באופן לא מפתיע שהנשים הפלסטיניות נמצאות בתחתית הטבלה.
בשבוע שעבר פורסמו נתוני שירות התעסוקה ושוב ראינו באופן לא מפתיע שהנשים הפלסטיניות נמצאות בתחתית הטבלה. במכבסת מילים של שלטונות ישראל, קוראים לזה "שיעור השתתפות נמוך", וצריך להשתדל לנסח זאת באופן יותר מציאותי ופשוט: נשים פלסטיניות עובדות הרבה פחות מכפי שהיו רוצות. הלב שלהן נחמץ למקרא הנתונים הללו כיוון שמובן מה המשמעות של נשים פלסטיניות, בהן צעירות רבות, שנאלצות להישאר בבית.
יוקר המחיה לא פוסח על החברה הפלסטינית. הצורך בפרנסה הוגנת, הולמת, מקיימת ובעבודה טובה, משותף גם לחברה הפלסטינית. אז למה נשים פלסטיניות נשארות מאחור? בגלל שילוב בין חברה מיושנת לבין הפקרות מתמשכת. כשיותר נשים לא יוצאות לעבודה, המשמעות היא שיותר משפחות נאלצות להסתמך על משכורת אחת, ובכך מבטיחות לעצמן רמת חיים נמוכה ועוני. כשיותר נשים נאלצות להישאר בבית, הן לא עצמאיות כלכלית, תלויות לחלוטין בבני הזוג שלהן ועלולות להיקלע למצוקה ולאלימות כלכלית. החינוך, ניהול הבית ועבודות הבית יוטלו עליהן, כיוון שאין להן תעסוקה אחרת, והסיכוי לשוויון בסיטואציה כזו קטן.
את הפערים המעמיקים והולכים הללו מורישים לדור הבא. טועה מי שחושב שאישה ענייה, שלא עובדת ותלויה בבן זוגה באופן מוחלט, יכולה בקלות לחנך לאזרחות טובה ילדים וילדות שגדלו במצוקה כלכלית ולא קיבלו הזדמנות לחיים מתקדמים וקידמה. ילדים שגדלים במצוקה - ולמשפחות שלהם אין יכולת להוסיף תקציבים והשקעה בחינוך, בהעשרה, ביצירת הזדמנויות – עלולים בקלות רבה מדי למצוא עצמם נגררים לפשיעה. לכן יש צורך בחלופה.
הדרך לצמצם את הפערים בחברה הפלסטינית מתחילה בהשקעה בתעסוקת נשים: חלוקת הנשים לפי רמות ההשכלה ומשם לסוגי השקעה ופעילות בהתאם. יש נשים פלסטיניות משכילות רבות שזקוקות לתוכניות הדרכה והכשרה כדי להגיע לעמדות משפיעות ובולטות בעולם העסקי, בארגונים ותחום הציבורי. לצידן יש נשים שזקוקות להכשרה בסיסית של מיומנויות טכנולוגיות ואוריינות טכנולוגית. ולא פחות חשוב, יש צורך אדיר בהשקעה בתחבורה ובנגישות תחבורתית עבור רובן, ובמקביל בביסוס תשתיות מתפתחות – למשל אינטרנט – שיועילו לאלה שיכולות לעבוד רק מרחוק.
בהעסקת נשים יש צורך, בעיקר בחברה הפלסטינית, לשלב עבודה עם משפחה. לכן יש להפקיד שליד מקומות העבודה וסביבות העבודה המסופקים יהיו פעוטונים ומשפחתונים.
תעסוקת הנשים הפלסטיניות מתאפיינת במקצועות: טיפול, חינוך, סיעוד ועבודה סוציאלית, שהתגמול עליהם נמוך. כלומר גם כשנשים פלסטיניות יוצאות לעבוד, זה במקצועות לא מתגמלים. אם נתחיל לשבור את הפרדיגמה, אם נבין שיש קשיי שפה ומנטליות שצריך להתגבר עליהם, אם נראה בתעסוקת נשים פלסטיניות ערך חשוב, אולי גם נוכל להיערך לכך בצורה לאומית.
על הממשלה של ישראל לקדם תוכניות שיספקו את הצרכים השונים של השטח וייענו עליהם, לצמצם פערים חברתיים כלכליים ובמידה מסוימת גם להקטין את מעגל האלימות.
