נקודת האל חזור של הפוליטיקה הישראלית

המתקפה של הקואליציה על מערכת המשפט ועל כללי המשחק הדמוקרטיים יצרה גל מחאה שמפצל את החברה הישראלית. הרצוג מודאג מהשבר. הוא ניטש לא רק למען אלה שיוצאים להפגין אלא גם למען אלה שנשארים בבית. אין ספק איפה היה הרצוג במאבק הזה אלמלא כיהן בבית הנשיא.

הרצוג לא שרף את הגשר למעורבות נוספת שלו בהמשך הדרך: אם גורמים בקואליציה יבקשו מתישהו לרדת מהעץ, הרצוג יהיה העץ. אבל למאמץ להיות בסדר עם שני הצדדים יש מחיר. הרצוג יכול היה להציב בפני הקואליציה תג מחיר ערכי.

חמש הנקודות שהעלה מספקות בסיס סביר למשא ומתן שלא קיים. חקיקה של "חוק יסוד: החקיקה" היא דבר חיובי, בתנאי שתוכנו לא ימית המתת חסד את הרשות השופטת; על יותר שופטים ויותר ייעול יש קונצנזוס, ואולי לכן אין עניין במערכת הפוליטית; לגבי עילת הסבירות ההצעה לא אומרת דבר. לגבי הרכב הוועדה לבחירת שופטים לא ברור מה היא אומרת. אם היא מבטיחה רוב אוטומטי לקואליציה - אין לה מקום, ואם היא לא מבטיחה רוב - אין לה סיכוי.

והעיקר, אין פרטנרים למשא ומתן. הישראלים מכירים את הבעיה מהמשא ומתן עם הפלסטינים: תוכנו של ההסכם ברור, אבל אין בצד הישראלי פרטנרים לחתום עליו.

הרבה ישראלים קיוו שהנאום של הנשיא הוא אות הפתיחה למהלך שיוריד את המשבר מסדר היום. זה לא. מחוץ לכנסת וברחבי ישראל הפגינו עשרות אלפים, אולי יותר. ההתגייסות ההמונית, ההתמדה, ההשקעה האדירה של אנרגיה וכסף במחאה, מפתיעות לטובה. ההנחה הכללית הייתה שהישראלים מאסו בפוליטיקה, ויותר מכולם מאס בה הדור שצמח בתוך תעשיית ההייטק. מתברר שהדרכון הפורטוגלי לא פוגע בזיקה לישראל.

בתוך הכנסת יתנהל מאבק אחר. מרכיבי הקואליציה חשים שהגיעו לנקודת האל-חזור. ויתור שלהם, גם דחייה של שבוע, עלול להתפרש ככניעה למפגינים. הם לא ימצמצו ראשונים. יש בחוקים שהם מקדמים אלמנט אידיאולוגי: המפלגות החרדיות והמפלגות הכהניסטיות רואות במערכת המשפט סטייה חילונית, ליברלית, מהשקפת העולם שלהן; כך גם חלקים מסיעת הליכוד. זה מה שהם מבינים מניירות העמדה שמגישים להם אנשי ארגון קהלת, ארגון שמייבא לישראל רעיונות ליברטריאנים, דתיים, רדיקליים, שמקורם בארה"ב.

אבל לא פחות משיש כאן אידיאולוגיה ואינטרסים, יש יצר. רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שדוחף בדורסנות את החקיקה נגד מערכת המשפט, היה בן 25 בהתנתקות מרצועת עזה. בספרון שכתב הוא חוזר ומזכיר את החטאים של מערכת המשפט, לפי דעתו, כלפי מתנגדי ההתנתקות. הוא מבקש לנקום.

הנה הם, שלושת הנוקמים: רוטמן, לוין, שמטפח חשבון אישי עם מערכת המשפט מזה 20 שנה לפחות, ובנימין נתניהו, שמוכן להרשות רק לבן שלו לשפוט אותו. תישרף הדמוקרטיה, אבל הנקמה בוא תבוא.