הגולם קם על יוצרו

"ראש הממשלה איבד שליטה על האירוע", אמר באחרונה ח"כ דוד ביטן על "הרפורמה המשפטית".

"ראש הממשלה איבד שליטה על האירוע", אמר באחרונה ח"כ דוד ביטן על "הרפורמה המשפטית". הוא היחיד מבין נבחרי הליכוד שאינו מהסס להביע את מחשבותיו ואת ביקורתו בקול רם - ובתגובה לדברים הללו הוא זכה מיד לאיומים מצד "בכירים במפלגה", שהבהירו כי אם ימשיך להתבטא בצורה כזו הוא יפסיד את ראשות ועדת הכלכלה. כפוליטיקאי שמתואר "מנוסה", שגם מודע ככל הנראה למצבו המשפטי, ביטן יודע שאין לו הרבה מה להפסיד. הוא גם מזהה את הסנטימנט הליכודי כפי שבא לידי ביטוי במספר סקרים - סנטימנט הקורא להידברות, לפשרה, שרוצה ברפורמה אך לא במחיר של קרע בציבור. ועדיין, ביטן מיהר להיות זהיר ונאמן, והודיע שיצביע בכל מקרה עם הליכוד שברשימתו נבחר, חרף אזהרתו מהליכה עם הראש בקיר.

השאלה הגדולה היא אכן זו: האומנם בנימין נתניהו באמת איבד שליטה? האם הוא כה חלש, עד כי הפך לנשלט על ידי בכירי הליכוד, ובהם שר המשפטים יריב לוין - שעל פי הפרסומים איים להתפטר אם יפגעו אפילו באחד מרכיבי הרפורמה שלו? או שאולי הוא הפך לנשלט על ידי ראשי מפלגות הקואליציה הקיצונית שבנה במו ידיו?

ואולי, נתניהו בכלל לא איבד את עשתונותיו. ייתכן שמדובר בתוכנית אחרת לגמרי - תוכנית שלפיה הוא דווקא שולט באופן מוחלט באירועים, אך גם דואג לשלוח את נאמניו שיהיו אלו שישעטו קדימה מבלי לעצור. הוא, לכאורה, אינו מתערב - הרי היועמ"שית אסרה זאת עליו באיסור גמור וחמור, ועל כן ידיו אינן בוחשות. לכאורה. זה לא הוא. זה לוין, ששמענו אומר בקולו שאינו מוכן לעצור, אפילו לא לבקשת יצחק הרצוג, לא לדקה, וביום (ראשון) הוסיף והעלה: "אפילו לא לשנייה".

אלו חברי הכנסת של הליכוד, שממש על דעת עצמם מניחים בכנסת הצעות חוק מונעות נבצרות או כאלה שמצרות את ידי היועמ"שית. אלו אריה דרעי וחברי הכנסת מש"ס, שלא יוותרו על אף תג ואף פסיק בבליץ החקיקה המתרגש עלי הישראלים. אלו איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', ויהדות התורה, שלא יוותרו, לא יזוזו אף שעל מפסקת ההתגברות ברוב של 61, לא יוותרו על פסילת חוקים בבית המשפט העליון רק ברוב של חמישה מבין 15 שופטיו, לא יסכימו להתפשר על שליטה מוחלטת של פוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, ועוד ועוד מכל הטוב הזה.

וישנה עוד אפשרות: אולי זה לא שנתניהו איבד שליטה על האירוע, אלא שהאירוע השתלט עליו. הרי לא קם אף לא חבר כנסת או שר אחד, אפילו לא הלוחמים עזי הנפש ביותר, שהעז לומר לו: עד כאן. ביטן היה הקרוב לכך ביותר, וגם הוא הודיע שיתמוך בחקיקה, אחרי שמילמל כמה מילות ביקורת.

אז מדוע שנתניהו ייסוג לאחור? למה שיחזור בו? ההפגנות מדאיגות אותו, והוא זהיר מספיק גם כדי להבין את הסכנה לכלכלה, אבל מקורביו אומרים לו שאחרי שיסתיים בליץ החקיקה, גם האיומים האלה יחלפו, ולא ברור אם הוא מאמין להם או לא. וגם אם הוא רוצה לשנות, לעצור, לא בטוח שהוא כבר יכול לעצור את הרכבת הדוהרת הזו. וזו אולי האפשרות המדאיגה ביותר: שהשאלה איננה אם נתניהו שולט או נשלט, אלא האם הביביזם הפך כבר להיות גדול יותר מביבי עצמו.