הבועה של לוין ונתניהו

תכנית לוין-רוטמן-נתניהו נראית כמו בדיחה טרגית על חשבונם של הישראלים. כל יום מצטרפים עורבים שחורים.

תכנית לוין-רוטמן-נתניהו נראית כמו בדיחה טרגית על חשבונם של הישראלים. כל יום מצטרפים עורבים שחורים. זו הייתה סוכנות דירוג האשראי מוד'יס, עם אזהרה חריפה ביותר. אחר כך היה זה הכלכלן הראשי של פורום קהלת, מכון המחקר שנושא באחריות הגדולה ביותר לבלגן הנוכחי, שהזהיר באומץ מתוכנית הממשלה - בעיקר לדמוקרטיה, וגם לכלכלה. אין מילה חמה יותר מפשרה, ואין מבוקש יותר מעוד מסמך ובו רעיונות יצירתיים כדי לשחרר את בני האדם ממטען הנפל הזה. יריב לוין מאשים בשיחות סגורות את ההסברה של המהלך. שמחה רוטמן מאשים את התקשורת. בנימין נתניהו מאשים את כולם. איש מהם לא מהרהר בתוכנית עצמה, ובטקטיקה חסרת האחריות שהולידה אותה: להכניס מקסימום עיזים להצעה לשינוי חוקתי עמוק בישראל, ואז, אולי, אם ירצה השם, להגיע להסכמות.

מאז הערכת המודיעין לממשלת ישראל בספטמבר 1973, שלפיה הייתה סבירות נמוכה למלחמה, נמסרו לראשי ממשלת ישראל עצות גרועות לרוב. בין הגרועות שבהן, ללא ספק, תהיה זו של שר המשפטים הנוכחי - שהציע לשחק "צ'יקן" על גורל המשטר החוקתי בישראל. לוין, שיש הקושרים לו כתרים גם בימים אלה כאילו היה גאון אסטרטגי, לא חישב שום דבר באורח מדויק: התגובה הציבורית, ההשלכות הכלכליות, המצב הבינלאומי, הכל הפתיע אותו. מילא שר המשפטים, שיש לו ניסיון מוגבל בקבלת החלטות בקנה מידה כזה. ראש הממשלה נתניהו נהג (וממשיך לנהוג) בניתוק מתמיה.

לוין ורוטמן חשו שהמגעים בבית הרצוג מניבים הצעת פשרה ורפורמה שיש בה מרכיבים לא פשוטים, ואף בלתי אפשריים עבורם - לדוגמה, עיגון זכויות יסוד נוספות בחקיקה.

הם נתנו את הרושם שזהו נון סטרטר. אומנם שההצעה איננה טובה, אבל היא תמנע השתלטות של הקואליציה על בית המשפט. והיא מה שאפשר להשיג כעת. איילנד, במילים אחרות, מנסים לצמצם את הנזק המזעזע שמצפה לישראל עם יישום תוכנית לוין-רוטמן. אך המחיר כבד, בלתי אפשרי: פוליטיזציה גמורה, רשמית, של בית המשפט העליון. באופן שאיננו קיים אפילו בארה"ב. שופטים מפלגתיים של ממש, שממונים לפי שייכותם הפוליטית. רוטמן ולוין, במילים אחרות, מנסים לחסל את המתווה של הרצוג.

בשלב הזה אין מנוס מהקריאה הישראלית המסורתית, הנואשת: משוגעים, רדו מהגג. ה"רפורמה" הזו היא נפל. היא איוולת גאה. היא קלעה את ישראל לתוהו ובוהו, שיחריף היום עם צעדי המחאה. גם מי שרוצים להביא רפורמה למערכת המשפט, גם כזו שתחליש את בג"ץ, מבינים היטב שזו איננה הדרך, וגם לא התוכנית. נתניהו יכול וצריך לעצור את החקיקה לשבועיים, לחשוב מחדש, ולהורות לשר המשפטים שלו להביא הצעה בהסכמה רחבה יותר. אם האופוזיציה תשיב בשלילה לכל הצעה, הוא תמיד יוכל לחדש את תהליך החקיקה. ההתמשכות הנוכחית של תאונת הדרכים האווילית והקיצונית הזו תעלה במחיר יקר ומקפיא דם.