הפילוג המטלטל את האוכלוסיה בישראל

ההנחה הרווחת היא שמפלגות הימין בישראל יישארו בשלטון בעתיד הנראה לעין בשל המגמות הדמוגרפיות: הציבור החילוני-ליברלי המזוהה עם השמאל פשוט מביא לעולם פחות ילדים בממוצע ממשפחות מסורתיות, דתיות, חרד"ליות וחרדיות.

ההנחה הרווחת היא שמפלגות הימין בישראל יישארו בשלטון בעתיד הנראה לעין בשל המגמות הדמוגרפיות: הציבור החילוני-ליברלי המזוהה עם השמאל פשוט מביא לעולם פחות ילדים בממוצע ממשפחות מסורתיות, דתיות, חרד"ליות וחרדיות. להנחה המתמטית הזאת יש קשר ישיר למאבק סביב "המהפכה המשפטית", שבמסגרתו צד אחד הפנים שהוא מהווה מיעוט מצטמק ועל כן ממהר לקבע את זכויותיו. אלא שההנחה הזאת מחמיצה משהו: בפוליטיקה הישראלית מתחולל שינוי מבני טקטוני.

ההתרחשות העיקרית היא שה"שלום" לא נחשב עוד לאופציה מציאותית בעיני אף אחד מהמעורבים. לא בשמאל היהודי, ודאי לא בימין, וגם לא בקרב האמריקנים.

התפתחות זו מעצבת מחדש את פניה של הפוליטיקה הישראלית. הסוגייה שהגדירה אותה בשני הדורות האחרונים ופילגה אותה ל"שמאל" ו"ימין" – מי בעד פשרה טריטוריאלית ומי נגד - הולכת ומאבדת רלוונטיות. כעת, עצם המונחים "שמאל" ו"ימין" והחלוקה המבנית של המערכת המדינית עומדים לחשיבה מחדש. התהליך הזה הוא שמונח ביסוד ההתפרצות הפוליטית של השנים האחרונות – מהקיטוב המורגש בתקשורת וברשתות החברתיות, דרך שרשרת מערכות הבחירות ועד סערת המהפכה.

כך התגבשו ההגדרות החדשות: בימין נמצאים תומכי דמוקרטיה פופוליסטית לא-ליברלית, אשר בה הציבור, הלוא הוא הרוב היהודי השולט, יכול למשול ללא כל הגבלה. בהתאם, השמאל מורכב ממי שרוצים שישראל תמשיך, בדרך זו או אחרת, עם ביקורת שיפוטית, בנק ישראל עצמאי וכן הלאה.

יכול להיות שהמותג "ביבי" זכה להצלחה רבה כל כך משום שהייתה בו הבטחה לשמור על ישראל להיות חלק מן המערב חרף השליטה בגדה המערבית ומניעת זכויות פוליטיות ממיליוני פלסטינים יותר מ-50 שנה. נתניהו אִפשר לישראל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

התסיסה הנוכחית עשויה לשקף תהליך של בירור עצמי. ישראליות וישראלים רבים הניחו בהתחלה שהקו הנוקשה שנוקטים שר המשפטים יריב לוין, יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ונתניהו עצמו מבטא בעיקר עמדת מיקוח, ושעם הזמן תתגבש פשרה המוסכמת על הכול. יותר ויותר מהם מצטרפים כעת להפגנות בין היתר משום שהם מתחילים להפנים שמובילי חבילת המהפכה מתכוונים לחוקק את מתווה המקורי הנוקשה. גם כאלה שהצביעו בעד הקואליציה הנוכחית מתחילים לשאול את עצמם במה הם תומכים באמת.

המערכת הפוליטית בישראל נתונה כרגע בחוסר איזון. שלוש קבוצות באוכלוסייה תומכות בלב שלם במהפכה הקשוחה (החרדים, רוב הציונות הדתית והגרעין הפופוליסטי הקשה בליכוד), ויחד הן מהוות רוב בקואליציה, אבל לא את רוב ציבור הבוחרים. סימוכין לכך אפשר למצוא בסקר של themadad.com שמצא ש-45% מהמגדירים עצמם "ימין-מרכז" חושבים שהמהפכה במתכונתה הנוכחית תביא יותר נזק מתועלת, אף ש-80% מהם היו בעד שינויים במערכת המשפט לפני הבחירות האחרונות.