משטרת ישראל בין הפטיש לסדן
לפני פחות מעשור התחוללה במשטרה של ישראל "פרשת הניצבים". אחד אחר השני פרשו שבעה בתוך 16 חודשים כשאת כולם מלווה עננה כבדה של הטרדות מיניות וקבלת טובות הנאה.
לפני פחות מעשור התחוללה במשטרה של ישראל "פרשת הניצבים". אחד אחר השני פרשו שבעה בתוך 16 חודשים כשאת כולם מלווה עננה כבדה של הטרדות מיניות וקבלת טובות הנאה.
המחשבה שכמעט מחצית מן הפיקוד העליון של משטרת ישראל כשל ונאלץ לפרוש מעוררת פלצות. זאת הייתה חייבת להיות נקודת הזינוק של המשטרה לטיהור השורות ולבנייתה מחדש. אבל ממשלות ישראל, אז כמו היום, נמנעו מלעשות את הניתוח העמוק הזה והמשטרה המשיכה לשקוע. אחת התוצאות היא כמובן שאנשים צעירים הבוחנים את עתידם מתרחקים מן המדים הכחולים. היו שנים שבהן המשטרה הציעה לסטודנטים להצטרף לשורותיה ובכך להצמיח עתודה, אבל ארגון שיוקרתו נמוכה ומפקדיו כושלים או עוברים זובור ציבורי לא מושך אנשים צעירים.
האזרחים זקוקוים למשטרה חזקה, בכלל ובימים האלה בפרט. ישראל נעשית צפופה יותר, מן הצפופות בעולם, אנשים ומכונית נוגעים זה בזה. הפערים החברתיים והלאומיים מתרחבים, העוני גדל, הסביבה קשה ואלימה. זו המציאות שמצאה הממשלה החדשה. ולכן, מבין כל השרים החדשים, הפקדת תיק "הביטחון הלאומי" בידי הקיצוני איתמר בן גביר הוא המופרך ביותר. לעג לרש. מי שצבר 53 כתבי אישום ושמונה הרשעות הוא מומחה בתחום הסדר והחוק רק בהפוך על הפוך. עיני הציבור רואות, הוא יצא למסע של נקמה בארגון החבוט והמטולטל הזה.
המינוי של הקיצוני בן גביר הוא כנראה הטעות הבולטת ביותר של בנימין נתניהו למעט יריב לוין וההפיכה המשטרית. בן גביר לא אכזב. אין טעות שהחמיץ. הוא מקדם שינוי בפקודת המשטרה כדי להגדיל סמכויותיו, מתנגש עם היועמ"שית על כל צעד ושעל, וחודר לטריטוריה של המפכ"ל, שדווקא גילה בתחילה רצון טוב עד שהפנים שראשו מונח על הגיליוטינה. הקיצוני בן גביר עלול להתסיס את מזרח עיר הקודש ואת מתחם אל אקצא, בעיתוי הרגיש לקראת חודש הרמדאן, רק כדי להפגין יד חזקה ללא התחשבות במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. נכון, הוא מנופף בהישג של גידול תקציב המשטרה, אך מניסיון, ספק אם יראה הסכום שהובטח לו או יצליח לממש אותו.
לכאורה, בן גביר משרת את נתניהו. גם לו יש חשבון פתוח עם המשטרה, עם פרקליט ישראל ועם מוסד היועמ"ש, ועדיין, השר החדש הרחיק מעל ומעבר. משטרת ישראל מצויה עתה בין הפטיש לסדן. מול שר הלהוט להפגין הישגים, וברקע מפכ"ל שנחלש והולך, הפיקוד הבכיר מבולבל והשוטרים והשוטרות חוזים בחולשתו הפומבית.
הקיצוני בן גביר נישא לתפקידו על גבי הבטחת הבחירות שלו - משילות וביטחון אישי – אך בפועל הוא מועל בה. הוא אמנם נראה נחוש, והחשיפה התקשורתית שלו משדרת תדמית של פעלתנות, אבל הלכה למעשה הוא מבלבל בין האמצעים לבין המטרה. אי אפשר גם להחליש את המשטרה וגם לחזק אותה בעת ובעונה אחת. את המחיר ישלם בסופו של דבר הציבור.
