אין סמוטריץ' ובני גנץ, יש כיבוש

ההפגנות המתמשכות הארחונות בישראל נגד המהפכה המשפטית של נתניהו יצרו תמונה דולית בעולם על ישראל. כאילו יש אנשים קיצוניים כמו בן גביר וסמוטריץ' שתמכו בגורמים ימניים אדוקים כמו בנימין נתניהו ורוצים להוביל את ישראל לדיקטטורה ויש אלה שמתנגדים לדיקטטורה ויוצאים בהפגנות שבועיות והדמויות המפורסמות שלהם אנשים כמו בני גנץ.

אך המשקיפים שרואים את הדואליות הזו בלבד ולא רואים את הכיבוש, סובלים מחוסר ראיה גדול. אך יותר מהכיבוש יש רבד עמוק יותר במנטליות הישראלית שרק הפלסטינים שחיים בתוך הקו הירוק בתוך ישראל יכולים לראות ולהרגיש אותו. זאת היא הגישה של כל ממסד בישראל, כולל ימין ושמאל, כלפי הפלסטינים שהם התושבים המקוריים של פלסטין. זה משתקף בגלוי ע'אזי אבו ג'יאב שפרסם את המאמר שלו באתר ווי.נט.  

הוא חשף את הגישה הפנימית העמוקה של הגורמים "המתונים" כאילו כלפי מיליוני פלסטינים כשרואים אותם כ"אורחים אקראיים שנמצאים פה עד שתגיע האפשרות להיפטר מהם".

בצל המחאות נגד ההפיכה המשטרית, שני השרים הבולטים בממשלה הנוכחית – בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר - משלחים חיצי רעל לכל הכיוונים. בן גביר כלפי פנים, בעיקר לעבר ציבור המוחים, וסמוטריץ' כלפי חוץ, לעבר העם הפלסטיני, שמתכחש לקיומו, שנחשב בעיניו, המצאה בת פחות מ-100 שנה.

לפי הכותב הפלסטיני, הצהרותיהם ממחישות את הקשר בין מה שמתחולל בזירה הפנים-ישראלית לבין הכיבוש. נהוג להסתכל על השניים האלה כקיצוניים, אולם בכל הקשור לפלסטינים וזכויותיהם, פוליטיקאים ישראלים הנמנים עם מה שמכונה "מרכז-שמאל" מיישרים קו עם סמוטריץ' ובן גביר.

בני גנץ סיפק לכך דוגמה טובה כשהתייחס ליוזמת ביטול חוק ההתנתקות. באופן רשמי הוא התנגד לה, אבל דבריו הבהירו שהוא בעל השקפת עולם שאינה מנוגדת במהותה לקו המתגרה שראשי הימין הקיצוני מצהירים עליו בראש חוצות. גנץ הביע הזדהות עם המניעים של מצדדי הצעת החוק ואמר שהיא "באה ממקום אותנטי וכואב", וכי הוא מאמין בחשיבות ההתנחלויות בצפון הגדה. את דבריו הוא תיבל בקלישאות נבובות על הצורך לחיות לצד הפלסטינים.

אגב, שני חבריו למפלגתו, גדען סער וזאב אלקין, הצביעו בעד החוק, מה שמעיד על כך שאמנם קווים חדים וברורים מפרידים בין הקואליציה והאופוזיציה כשמדובר בעניינים הנוגעים לחברה היהודית, אולם אלה נמחקים ככל שהדבר תלוי בשלילת זכויותיו של העם הפלסטיני ובהנצחת הכיבוש.

סמוטריץ' ובן גביר מבטאים בפומבי ובגסות את מה ששוכן בסתר ליבם של הרוב המכריע של הפוליטיקאים הישראלים ממחנה ה"מרכז-שמאל". גישתם לשלום עם הפלסטינים מונעת מכורח מציאות שמאלצת אותם לחפש דרכים ונוסחאות לחיות לצד מיליוני האורחים האקראיים הנקראים פלסטינים, עד שייווצרו התנאים הנוחים שיאפשרו את גירושם או הקמת מדינה חלופית מעבר לירדן.

הכותב הפלסטיני אומר לסמוטריץ' כי "העם הפלסטיני אינו זקוק להכרתו בו כעם". סמוטריץ' נולד בהתנחלות חיספין שברמת הגולן, חלק כבוש מאדמת סוריה, וגדל בבית אל, אדמה פלסטינית כבושה. אין לטעות ולהגדיר אותו כעשב שוטה; הוא יציר טבעי של חברה שממשיכה לעצום את עיניה וממאנת לראות את הברית הבלתי קדושה בין עבריינות, שחיתות וקיצוניות פוליטית. כל הדרכים מובילות לכיבוש.

מר סמוטריץ', כתב הכותב הפלסטיני,  העם הפלסטיני חי וקיים על ארצו על אפך וחמתך. נורמליזציה עם מדינות ערב לא תציל את ישראל מהקללה של העם הפלסטיני ולא תוביל לשלום כל עוד נמשך הכיבוש. חדלו לטמון את הראש בחול. ההתכחשות למציאות לא תביא לשינויה או להיעלמותה.