אזרחים סוג ב' בחייהם, כמו גם במותם

במשך שעות ארוכות נשמעו קולות הירי ברהט בלילה המדמם שבין יום שישי לשבת האחרון. "כאילו השטן יצא מהאדמה", תיאר אחד התושבים את המציאות שהפכה שגרתית להחריד בעיר. כוחות המשטרה של ישראל היו נוכחים בחלק הראשון של האירוע, ואפילו עצרו שני אנשים. אבל כשהיריות התחדשו לפנות בוקר הם כבר לא היו שם, והילד מוחמד סלאמה אבו-הואש, בסך הכל בן 11, נורה למוות.

פחות מיממה לפני כן נרצח חמזה אבו-גאנם, בן 26, בכניסה לביתו בלוד, שמונה שעות אחרי ששבעה בני אדם נורו בעיר, בהם ילד בן שמונה שמצבו עדיין מוגדר קשה. 49 אנשים נרצחו בחברה הפלסטינית מאז תחילת השנה - יותר מפי שניים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. רובם חפים מפשע שכל חטאם היה שהיו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. וכן, גם שנולדו למגזר הלא נכון.

זה לא נעים, אפילו מביש לשלטונות של ישראל, אבל צריך להסתכל לאמת המכוערת בעיניים: לו הייתה זו המציאות בחברה היהודית, אם תושבים בערים יהודיות היו נאלצים להתמודד עם כזה חוסר ביטחון, אם הם היו נאלצים להתחבא בבתים שלהם ולהתפלל שכדור לא יחדור את קירות הבית, אם אחת ליומיים-שלושה היה נרצח בהן אדם חף מפשע, אם יותר מ-1,500 ילדים היו הופכים ליתומים בעשור, אם ילדים היו מקפחים את חייהם בחסות הפשיעה המשתוללת - הזעזוע, המשאבים והנכונות הממשלתית להיאבק בתופעה הקטלנית הזו היו גדולים בהרבה.

אבל זה לא המצב, ונראה שהמאבק בפשיעה בחברה הפלסטינית נמצא בתחתית סדר העדיפויות של הממשלה הישראלית ושל השר ל"ביטחון לאומי", הקיצוני איתמר בן גביר, שנבחר על בסיס סיסמאות של "ביטחון ומשילות" - ואזרחים חפים מפשע ממשיכים לשלם על כך בחייהם. במקרים רבים מדי המשטרה מגיעה זמן רב מדי אחרי האירוע, זירות מזדהמות, עדויות לא נלקחות, רק אחוזים בודדים מהמקרים מפוענחים והרוצחים ממשיכים להסתובב חופשי באין מפריע.

במקביל, יותר ויותר בני נוער שגדלים באחת החברות העניות בישראל - עם אחוזי אי-ביטחון תזונתי ונשירה מהגבוהים בישראל- מבינים שהרבה יותר קל להתקבל לארגון פשע כשהשלטונות של ישראל לא נותנת לך הזדמנות אחרת. התמהיל המסוכן הזה מהווה כר פורה לפשיעה להמשיך לשגשג, מעמיק את חוסר השוויון ומשמר את החברה הפלסטינית כאזרחים סוג ב' בחייהם, כמו גם במותם.