השקר המוסכם

ישראל קבעה כבר לפני שנים את כלל התקצוב של משרד החינוך: כעומק לימודי הליבה, כך עומק התקצוב. בתי ספר ממלכתיים מלמדים 100% לימודי ליבה ומקבלים תקציב מלא; בתי ספר של הזרם המוכר שאינו רשמי (בעיקר חרדיים, אך לא רק הם) מלמדים 75% לימודי ליבה ומקבלים תקצוב של 75%; ובתי ספר בזרם הפטור (רק חרדיים) מלמדים 55% לימודי ליבה ומקבלים 55% תקצוב.

אלא שהכלל הזה לא נשמר מעולם. משרד החינוך הקפיד, כמובן בהוראה מגבוה, שלא לבדוק את עמידת בתי הספר החרדיים לסוגיהם בחובת הליבה שלהם, ולכן התקצוב נעשה בלי קשר של ממש להיקף לימודי הליבה. השיא הושג בהסכם הפוליטי, שנתן לשתי רשתות החינוך החרדיות הגדולות — "החינוך העצמאי" של "יהדות התורה" ו"מעיין החינוך התורני" של ש"ס — תקצוב של 100%, מתוך הבנה ששתי הרשתות מלמדות לימודי ליבה מלאים. אלא שאין הן עושות זאת.

את הבעיה בשקר הגלוי הזה ניסה שר החינוך הקודם, שי פירון, לפתור. פירון העביר תיקון לחוק, אשר לראשונה ניסה לחייב את בתי הספר בזרם הפטור ללמד לימודי ליבה, כתנאי לכך שלא יאבדו את התקצוב שלהם. בכך התכוון פירון לשמור על שוויון בפני החוק וגם להתחיל לקדם את החינוך של הבנים במוסדות החרדיים, היוצאים מבתי הספר ברמת ידיעות של כיתה ד', כשהם נבערים מדעת בתחומי המדע ובמתמטיקה ובעיקר אינם יודעים אנגלית.

הבורות של החרדים מתנקמת בישראל כשהגברים החרדים אינם מצליחים להשתלב בשוק העבודה, או מצליחים להשתלב רק בעבודות שהשכר בהן נמוך.

את הצעת החוק הזאת מבקשת הממשלה הישראלית לבטל כעת, בהליך מזורז, לנוכח ההתחייבות של בנימין נתניהו לכך במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. נתניהו מסיג בכך את ישראל בחזרה אל השקר המוסכם וההרסני שנהג כאן עד כניסת פירון לתפקיד.

העדר לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים לבנים הוא צעד של התאבדות כלכלית חברתית.ישראל מממנת בתי ספר, המגדלים את הדור הבא של אנשים בורים ועניים.

במיטב כספי משלם המסים חוטאת ישראל לחובה המוסרית של תוכנית רווחה, להבטיח כי לכל ילד יהיה שוויון הזדמנויות, ומנציחה את המשך הפיגור של ישראל לעומת המדינות המפותחות. כך תמשיך ישראל להידרדר מבחינה מוסרית, כלכלית וחברתית. נתניהו יודע זאת ואף מוביל מגמה זו — כרגיל, לצורך הישרדות פוליטית.