המחאה טרפה לנאשם את הקלפים
בנימין נתניהו רצה להעביר את חוקי ההפיכה המשטרית כבר בכנס החורף של הכנסת. לצורך כך הוא בנה את הקואליציה הנוכחית עם החרדים: דרעי, גפני וגולדקנופף ועם הציונים הדתיים והיהודים הקיצוניים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. הוא ידע שהם יהיו שותפים נוחים להפיכה ו"יזרמו" איתו לאן שרק ירצה, בעבור חופן דולרים, ושלל משרות וכיבודים להם ולמקורבים.
אולם מחאת הענק, שלא נראתה כמותה מעולם, טרפה הרבה הנחות יסוד על הישראלי הפסיבי והעצלן, היושב בביתו מפצח גרעינים ומקטר קיטורים, ובעיקר טרפה המחאה לנאשם נתניהו את הקלפים. נתניהו מבין את המשמעות העמוקה של מחאת המילואימניקים, החיילים, הטייסים, ההייטקיסטים והיחידות המיוחדות, ואת הדברים הברורים שאמרו שאינם משתמעים לשתי פנים, שהם נשבעו לשרת את "הממלכה" ולא את המלכה ובעלה.
נתניהו החליט לעבור את החגים ו"ימי הזיכרון" בשקט ובפיוס. ההנחה הייתה שהמחאה הגיעה לשיאה ותדעך. במקביל, יזם נתניהו ביחד עם יצחק הרצוג את "השיחות בבית הנשיא" שמטרתם משולשת: הרדמת המחאה, ניסיון להפיל את לפיד ובעיקר את גנץ למלכודת הדבש, ולהרוויח זמן. הכוונה האמיתית שלו הייתה להסתער על חומות הדמוקרטיה עם "חוקי הדיקטטורה" מיד עם חידוש כנס הקיץ של הכנסת. אולם המחאה, כמו הוריקן שקשה לחזות במדויק את עוצמתו, ממאנת לשכוך.
נתניהו בהערכת מצב מחודשת הבין, שאבד אלמנט ההפתעה וכי מדובר במלחמת התשה ולא בבליץ כפי שתכנן בתחילה. המטרה נותרה כשהייתה - להפוך לדיקטטור. אולם האסטרטגיה שונתה. נתניהו כאסטרטג יודע שאסטרטגיה טובה נבחנת בעיקר בגמישותה.
הוא החליט לעבור את החודש הקרוב בהקפאה והרדמה. הקפאה של החוקים והרדמה של היריבים. לנגד עיניו ניצבות כרגע שלוש מטרות: שחיקת המחאה, העברת התקציב והזמנה לביקור בבית הלבן אצל "ידידי ג'ו".
נראה שהעברת התקציב וההזמנה לבית הלבן, נמצאים בהישג יד. התקציב צפוי לעבור, וההזמנה קרובה מתמיד. השאלה הגדולה שנותרה היא לגבי המחאה. לנתניהו ברור שרק המחאה ניצבת כחומת ברזל ומפרידה בינו לבין הארץ הנשלטת באופן מוחלט ובלעדי על ידו.
סיכום ביניים של הקרב על הדמוקרטיה מראה כי לאחר ח"י שבועות, המחאה ניצבת איתנה. היא הצליחה במאה אחוז בקרב הבלימה ושום חקיקה לא עברה. מנגד, היא לא הצליחה להגיע להישג ממשי בהתקפה. כלומר קואליציית תומכי הנאשם לא נפגעה ולא איבדה אפילו חייל נאמן אחד. מנגד, נתניהו אכן הופתע ונבלם, אבל הוא לא איבד מכוחו והוא ניצב על שתי רגליים הנתמכות ב-64 אצבעות. הכוונה והמוטיבציה שלו לא השתנו ונותרו כשהיו.
