תקציב "אכול ושתה כי מחר נמות"
בנימין נתניהו ובכירי הקואליציה שלו חגגו בצילומי סלפי ומחיאות כפיים צוהלות את אישור התקציב ל-2023-2024.
אישור התקציב אכן מעניק לממשלת נתניהו השישית אופק של יציבות פוליטית לטווח הקרוב, אבל תהום ענקית פעורה בין החגיגות של הקואליציה לבין האזהרות הקשות של הכלכלנים מהשלכותיו על המשק ועל ישראל בטווח הרחוק.
התקציב מחלק לשותפות בקואליציה בנדיבות ובחמדנות את הכספים והמשאבים שנתניהו הבטיח להן: יותר מ-14 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים נוספו לבסיס התקציב של משרדי הממשלה - מחיר המשא ומתן המפרך שהוא ניהל כדי להקים את ממשלת הימין מלא-מלא לפני כחצי שנה. החל מקצבאות לאברכים, גרעיני התיישבות של המתנחלים, תקציבי ענק לחיזוק "זהות יהודית", מיזמי הנצחה לרב דרוקמן ולגנדי ומה לא - השותפים של נתניהו דרשו - וקיבלו - מכל הבא ליד, בידיעה ברורה שלראש ממשלה נאשם בפלילים אין אפשרות אחרת מאשר להתמסר לבעלי בריתו.
אותה הנחת יסוד גם אפשרה להם בשבועות האחרונים לדרוש ממנו למלא כמעט כל פסיק בהסכמים שעליהם הוא חתם ולהמשיך את החגיגה - כאילו אין מחר.
התקציב מממש היטב את ייעודו הפוליטי - הבטחת מקומו של נתניהו בשלטון - אבל אין לו הרבה קשר, אם בכלל, למה שטוב לכלכלת ישראל. מלכתחילה, ההסכמים הקואליציוניים גובשו ללא כל מעורבות או התייעצות עם אגף התקציבים במשרד האוצר, שיגדר את ההתחייבויות שניתנו לשותפות עם הנתונים הכלכליים.
בסוף פברואר, כשהתקציב הגיע לממשלה, הוא אושר בחופזה וללא דיון מעמיק על סדרי העדיפויות והצרכים הבוערים של המשרדים. על הכספים הקואליציוניים, לעומת זאת, שהצטרפו לתקציב רק בשבוע שעבר, השותפים של נתניהו ניהלו משא ומתן מפרך, תוך התעלמות מוחלטת מאזהרות גורמי המקצוע באוצר מההשלכות הכלכליות שלהם. מאז שההסכמים נחתמו בנובמבר האחרון, המשבר הכלכלי החריף, האינפלציה גואה והריבית דוהרת, יש ירידה בתוצר ובהכנסות המדינה ממסים, והמהפכה המשפטית הטילה ענן כבד של אי-ודאות על ההשקעות בישראל - כל הנתונים הללו הונחו בפני הממשלה בשבועות ובחודשים האחרונים - אבל השותפים בקואליציה לא שינו כמעט דבר בחגיגת ההוצאות שלהן, שבסוף תגיע איכשהו לכיס של משלם המסים.
ואולם, יותר מכל הוצאה מגזרית מופרזת, פריצת מסגרות או גירעונות מוגדלים, במשרד האוצר מודאגים מהנזק העתידי הכבד של הסכומים האדירים שניתנו לחרדים: הכפלת תקציבי הישיבות והשוואת התקציב של החינוך החרדי הלא רשמי לחינוך הממלכתי. במקום לעודד צעירים חרדים ללמוד ולצאת לעבוד ולהשתלב ולתרום לכלכלה ולמשק, הכספים הקואליציוניים מתמרצים בדיוק ההיפך, וישנה הסכמה כלכלית-מקצועית גורפת שמדובר במהלכים קיצוניים והרסניים למערכת החינוך ולמשק, עד כדי בכייה היסטורית לדורות קדימה. אבל קולם של שר החינוך, שר האוצר וראש הממשלה שמתהדר בתואר "מר כלכלה", נדם, לתוך חגיגת הכאן ועכשיו.
לממשלת הימין מלא מלא נשקפת לפחות שנה וחצי של יציבות. ואולם, לא רק שחגיגות התקציב של הממשלה צפויות להתנפץ לקרקע המציאות של יוקר המחיה ועליית המחירים המשתוללת, אלא שגם השקט הקואליציוני רחוק מלהיות מובטח.
