התגססות הרפורמה

בניגוד לדבריו ל בנימין נתניהו ביום (שני), שלפיהם "הרפורמה לא מתה", המציאות בשטח יותר מורכבת. מבחינה טכנית, הרפורמה המשפטית, כפי שהכרנו אותה כשבאה לעולם באותו נאום של יריב לוין, הרפורמה במובן הצר שלה – חבילת החוקים שהציעו לוין ושמחה רוטמן – איננה.

חוסר האמון העמוק של מצביעי השמאל לא יאפשר להם להעביר חוקים הנוגעים למערכת המשפט מבלי לפרק את ישראל בדרך. בפרפראזה על מה שאמר בעבר אריה דרעי, שהחרדים לא יסכימו לחוקק כחוק יסוד גם את עשרת הדברות אם בג"ץ הוא זה שיפרש את החוק, הרי שהשמאל לא יסכים שלוין-רוטמן יחוקקו כחוק יסוד. לפיכך, הרפורמה המשפטית הלכה לעולמה. גסיסתה החלה בנאומו של יצחק הרצוג; הלווייתה התקיימה בהצהרה של שר המלחמה יואב גלנט.

ואולי יהיה מדויק יותר לומר שהרפורמה המשפטית נכנסה לתרדמת. כי טכנית היא אולי מתה, אבל רעיונית - היא חיה ובועטת. בשמאל נוהגים לומר על המאבק הפלסטיני שלא ניתן לכבות את אש המאבק להגדרה עצמית.

צפון א-סאמרה היה אזור שראש הממשלה לשעבר של ישראל אריאל שרון החליט להוסיף לאירוע ההתנתקות, ואף אחד לא האמין שעוד ישובו אליו יהודים. וזה לא האירוע היחיד של חזרה לחיים: גם נתניהו הרי ירד מהבמה אחרי ההפסד לאהוד ברק ב-1999, וחזר שוב, כשר אוצר ואז כראש ממשלה. הוא הפסיד לנפתלי בנט ויאיר לפיד, אבל שוב חזר. אפילו ווינסטון צ'רצ'יל, גיבורו של נתניהו, נתפס כאחראי המרכזי לכישלון המערכה בגליפולי במלחמת העולם הראשונה, התפטר מתפקידו והפסיד את המושב שלו בפרלמנט.

הרפורמה המשפטית שנכנסה לתרדמת אינה שונה היום בתודעה של המחנה הלאומי מהגירוש מגוש קטיף. למעשה, מבחינה טכנית, יהיה קל יותר להחזיר לחיים את הרפורמה מאשר ליישב מחדש את גוש קטיף. המחנה הלאומי עדיין רוצה רפורמה, ולא צפוי לרדת מהדרישה התקיפה הזו גם אם תיקון לא יגיע עד הבחירות הבאות. ועדיין, מה שהיה הוא לא שיהיה.

ומה נותר? יותר לא יוכלו לומר בשמאל שהרפורמה המשפטית לא הייתה חלק מהמצע, משום שעכשיו ברור לכל שהנחת המוצא של הימין היא רפורמה. שנים לא הצליחו להוציא את המחנה הלאומי לרחובות – ואז הגיעה הרפורמה, ואיתה הסרבנות והסרסור בביטחון ישראל. תחושת הדיכוי שאיתה ילך המחנה הלאומי לא תתפוגג כאילו לא היה דבר מעולם.

הרפורמה לא מתה, כי בהגדרה הרחבה ביותר שלה היא למעשה הדרישה לתיקון מערכת המשפט, ותיקון כזה יקרה בסופו של דבר – כי העובדה שיש מחנה פוליטי שאין לו ייצוג במערכת גורמת לכך שבישראל תהיה אכיפה בררנית, שמונעת ממנה להיות שוויונית כפי שהיא טוענת להיות.