אסור לערב את השב"כ בטיפול בפשיעה בחברה פלסטינית

מכל מרקע, כתבה בעיתון או ראיון עם פוליטיקאי עולה הקריאה לערב את שב"כ במאבק בפשיעה בחברה הפלסטינית. כאילו שבשב"כ עובדים קוסמים שרק מחכים לאישור לשלוף שפן מהכובע ולהביא באופן מיידי לשקט ושלווה ברחובות נצרת, ואדי ערה, כפרי המשולש והפזורה בנגב. זה לא יקרה, ויש לכך סיבות רבות.

מכל מרקע, כתבה בעיתון או ראיון עם פוליטיקאי עולה הקריאה לערב את שב"כ במאבק בפשיעה בחברה הפלסטינית. כאילו שבשב"כ עובדים קוסמים שרק מחכים לאישור לשלוף שפן מהכובע ולהביא באופן מיידי לשקט ושלווה ברחובות נצרת, ואדי ערה, כפרי המשולש והפזורה בנגב. זה לא יקרה, ויש לכך סיבות רבות.

ראשית, עדיין מדובר בארגון קטן - אפילו קטן מאוד בהשוואה לגופי מודיעין מקבילים בעולם. שנית - החוק לא מאפשר זאת. שב"כ פועל על פי חוק שמתיר לו לחקור פעילות המתבצעת על רקע לאומני ולא פלילי. בניגוד לנדמה, מסובך למדי לבצע שינוי עומק שכזה בחוק. שלישית, לא בטוח שנכון לאזרחים ששב"כ ישתמש בכלים שיש לו בצורה רחבה. מדובר במדרון חלקלק שלא מומלץ לגלוש בו.

אולי שהמצב קשה ומחייב צעדים דרסטיים, אז אין ברירה אלא לחוקק חוק חדש ולספק לשב"כ תקנים – העיקר לסיים את הכאוס ביישובים הפלסטיניים. ובכן, את ההצעה הזאת יש ליישם דווקא במשטרה.

בכוח האדם הנוכחי ובכלים הנמצאים ברשותה, המשטרה לעולם לא תצליח להתמודד עם הפשיעה בחברה הפלסטינית. לשם כך יש צורך במאמץ מערכתי של כלל הרשויות, בתוספת סיוע נקודתי – לא העברת אחריות – מצד שב"כ. וזה צריך להתחיל בכנסת: דרושה חקיקה שתגדיר אחזקת נשק לא חוקי, גביית דמי חסות ואלימות כעבירות חמורות במיוחד שאליהן מוצמד עונש מינימום של עשר שנות מאסר.

המאמץ צריך להמשיך במשרדי הממשלה השונים. על המשרד ל"ביטחון פנים" לחזק את המשטרה בתקנים, טכנולוגיה, גיבוי ומתן מרחב פעולה. משרד ראש הממשלה צריך להנחות את שב"כ לסייע למשטרה בתחומים מסוימים כגון כלי נשק שנגנבים מבסיסי צבא ישראל. במקביל ניתן להציב נציגים של הארגון במחוזות המשטרה השונים, ואלה ידעו לתת זווית חשיבה אחרת ולהמליץ על שימוש אד הוק בכלי כזה או אחר שמצוי רק בידי שב"כ.

דרושה חזרה לפעילות המסונכרנת של כלל משרדי הממשלה ורשויות האכיפה, כפי שעשתה הקואליציה הקודמת, על מנת לחנוק את ארגוני הפשע (משטרה, רשות המסים, ביטוח לאומי, רשויות הגירה ועוד). משרד החינוך צריך ליישם בחברה הפלסטינית תוכנית לימודים שתכלול לפחות שעה ביום של חינוך לאי-אלימות. אם להתחיל היום עם ילדים בני 7-6, ייתכן שעוד עשור יהיה דור של בני 17-16 המבינים טוב יותר את המחיר, הנזק והעוול המוסרי באלימות.

רק מאמץ משולב משרדי הממשלה, המשטרה, רשויות אכיפת החוק והמנהיגות הערבית יוכל להביא לפתרון הבעיה. זה לא יהיה מהיר, וייתכן שמדובר בתהליך של שנים, אבל הוא אפשרי.