שאו נשק! זו המדיניות שלנו!"

קשה שלא להיזכר בקיצוני איתמר בן גביר מצווח בזירת פעולה על קודמו בתפקיד, השר עמר בר-לב. "הפכו אותו לשר לביטחון פנים! אתה לא מתבייש?!", הוא זעק שוב ושוב, מטווח אפס, אל תוך פניו ההמומים של מי שהיה מפקד סיירת מטכ"ל ובתקופת כהונתו מספריהם של קורבנות הפעולות וגם אלה של קורבנות הרציחות הפליליות היה נמוך לאין שיעור לעומת תקופתו של השר הכושל.

כשעוברי אורח אקראיים קראו ביום (שלישי) האחרון לעברו "לך הביתה, נכשלת", הוא קרא להם שמאלנים. דמם של אזרחים הוא זול יותר, ואחריות השלטון על חייהם מועטה יותר, על פי משנתו של הגזען, אם השר הממונה הוא איש ימין קיצוני.

השר הלא אחראי לכלום הקפיד גם לפרוש מדיניות מוזרה, והיא: "שאו נשק!". למי שעשה לו הנחה וסבר שמדובר בתוספת משולחת רסן למדיניות קצת יותר נרחבת, הוא שב והבהיר, "זו המדיניות שלנו! שאו נשק! זו המדיניות שלנו!". היש הודאה מופקרת מזאת באובדן שליטה מוחלט? מה הצורך במשטרה כשהעומד בראשה מתנער מכל אחריות וקורא לכולם לשאת נשק כדי להגן על חייהם, סטייל המערב הפרוע. לפי אותו היגיון מעוות גם על צבא ישראל אפשר לוותר לטובת המתנחלים הפורעים ("הנערים המתוקים", לפי בן גביר) שמבצעים פוגרומים בפלסטינים חפים מפשע. אולי גם את "המתוקים" האלה נצייד בנשק חוקי, לתפארת ממשלת ישראל.

רק חסר היה שישלוף מרכב השרד שלו ארגזים של אמצעי לחימה, ויעיף באוויר נשקים לכל מי שרוצה, כאילו היו סוכריות ולא כלי הרג. כאילו אותם כלי נשק ממש לא משמשים להרג אזרחים בידי עבריינים, לרצח נשים ולהתאבדויות. למה בעצם שלא יעשה את זה, אם בא לו? הרי גם לעצור מעשי טירוף כאלה לא יהיה אפשר אם תבוטל עילת הסבירות בנוגע למעשיהם של שרים.

סימפטום האין ממשלה בישראל לא נגמר אצלו. הפלישה לג'נין היא עוד מאותו הדבר: הטלת המשימה כולה על הצבא, בליווי אפס מעשה מדיני ואפס אחריות של הדרג המדיני. "הצבא ינצח, אנחנו טובים בנבחרות עד גיל 21", צייץ בטוויטר הקומיקאי והתסריטאי רשף שי. זה מדויק, מצחיק, וגם טרגי. כמה מאות חיילים, אנשים צעירים מאוד, נשלחו לחרף נפשם בלב שטח עוין, לא כמהלך צבאי בצד מדיניות כלשהי של מנהיגים מבוגרים אחראים, אלא במקומה.

"ג'נין הפכה למפעל לייצור טרור. זה נגמר. קטענו את תהליך ייצור אמצעי הלחימה", טען בביטחון עצמי חמור סבר שר המלחמה יואב גלנט. טוב שלא הוסיף "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". דבריו, הם קלישאה חסרת שחר, והיא מגוחכת ומצערת שבעתיים שעה שבו בזמן מתבצעת פעולת דריסה בתל אביב ויום קודם פעולת סכינים בבני ברק. למעשה, יותר סביר שג'נין של אחרי המבצע, אחרי ההרס הכבד במחנה הפליטים, אחרי אלפי החפים מפשע שנסו על נפשם– תשכפל את האיום שגילמה למחנות פליטים נוספים.

זו עוד מתקפה נקודתית שתשוב על עצמה לעייפה וללא תוחלת, ללא אופק, ללא תקווה. כי אין פעולה צבאית שתצליח לאזן את הכיבוי המוחלט של כל גחלת מדינית, את המשך השליטה ב-2.5 מיליון פלסטינים, את ההחלשה הפושעת של הרשות הפלסטינית, את הפוגרומים של "הנערים המתוקים" שהממשלה עוברת עליהם לסדר היום: אפס לממשלה של נתניהו.