שם קוד לאפליה
תהליך הפיכתה של ישראל ממראית של דמוקרטיה הסובלת מגיבנת הכיבוש, לכיבוש הסובל מגיבנת הדמוקרטיה, מתקדם בכמה ערוצים. חקיקת חוק הלאום, שהניח את יסודות האתנוקרטיה היהודית, היה הצעד החשוב ביותר שנעשה עד כה בכיוון זה.
ה"רפורמה" המשפטית אמורה להחליף את תשתיות המשטר כדי להבטיח את העליונות היהודית והנחיתות הפלסטינית בישראל, ולהכשיר את הקרקע החוקית לסיפוח השטחים הכבושים וביסוס משטר האפרטהייד (שטח אחד, שבו שתי מערכות חוקים: אחת ליהודים ואחת לפלסטינים). במקביל, ישראל תמשיך לקדם מבחני נאמנות לאזרחיה, כדי לסמן את המיעוט, לצמצם את מרחב הפעולה שלו, להדירו, לשנמך את מעמדו האזרחי ולחבל בייצוגו הפוליטי.
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה בישיבה לקדם הצעת חוק שיזם שר החוץ אלי כהן, לפיה בעלי תפקידים רשמיים שמייצגים את הישראל בחו"ל יחויבו להצהיר, כתנאי למינויים, כי הם מכירים בישראל כ"יהודית ודמוקרטית". זאת נוסף להצהרה הנדרשת כיום, "לשמור אמונים לישראל ולחוקיה, ולמלא ביושר ובאמונה כל חובה המוטלת עליו כעובד ממשלה".
כלומר, לא די בנאמנות לישראל, כמו כל מדינה נורמלית. כעת נדרשת נאמנות לישראל כפי שהיא תוגדר על ידי מי שנמצאים בשלטון היום, ובכפוף לפרשנות הפוליטית של מי שנבחרו לתקופת כהונה של ארבע שנים, אבל רואים עצמם כמי שזכאים לקבוע את אופיה של ישראל לנצח נצחים.
אין לטעות. "מדינה יהודית" היא שם קוד לאפליה לטובה של היהודים, ואפליה לרעה של הפלסטינים. לא משנה באיזה דבק מגע יצמידו את המילה "דמוקרטית" אל המילה "יהודית", הוא לא יצליח לטשטש את המטרה המובהקת של הדרישה בחוק: להבטיח את יהדותם של בעלי התפקידים הראשיים, או לכל הפחות את נכונותם של הפלסטינים המתבקשים לייצג את ישראל לכבד את העליונות היהודית, ולחסום את אלו שלא, למשל ח"כ לשעבר ג'ידא רינאווי־זועבי ממרצ, שיאיר לפיד רצה למנות אותה לקונסולית בשנגחאי.
בכול מדינה דמוקרטית מתוקנת, נורמלית, די בנאמנות למדינה ולחוקיה. כך היה נהוג בישראל במשך שנים ארוכות. אך לא כך במדינה שעליה חולמים — ופועלים להפוך את חלומם למציאות — חברי הקואליציה הגזענית, הלאומנית, המשיחית והאנטי־דמוקרטית שנמצאים כיום בשלטון. בין אם מדובר ביהודי או פלסטיני, כל אזרח שחרד לשוויון חייב להתנגד לחוקים רעים אלו ולממשלת ההרס שמחוקקת אותם.
