נתניהו רוצה להוכיח את עצמו לאמריקנים

ככל שמתקרבות השעות להצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות בכנסת הישראלית, מתברר שהתעקשותו של נתניהו כראש ממשלת בישראל שינתה כיוון מהתנשאות והעתקשות מול האופוזיציה להתעקשות מול ארה"ב של ביידן.

ככל שמתקרבות השעות להצבעה על חוק ביטול עילת הסבירות בכנסת הישראלית, מתברר שהתעקשותו של נתניהו כראש ממשלת בישראל שינתה כיוון מהתנשאות והעתקשות מול האופוזיציה להתעקשות מול ארה"ב של ביידן.

בנוסף להתנגדות פנימית מצד האופוזיציה והאזרחים ואפילו כוחות ביטחון למהלך של נתניהו – רוטמן נתקל באזהרה והתנגדות של נשיא ארה"ב. אך הוא מתעקש בשלו. ההגיון העלוב שלו הוא שאני והקאוליציה שלי השגנו את הרוב וזה "הזכות" שלנו למשול ולשנות איך שאנחנו רואים טוב.

בהתחלה היה סבור שנתניהו רק מתעקש מול השמאלנים והאופזיציונרים. אך בהתגברות ההעקשותו שלו אחרי כל המהלכים של ארה"ב התברר שהוא, כאילו, פוזל לארה"ב יותר מבפנים. חוץ ממאבק הכוח בתוך ישראל יש פה גם מאבק הכוחות בין ישראל של נתניהו עם המעצמה הגדולה.

כל המהלכים של הארמקינים מול נתניהו לא הצליחו. סירוב להזמנתו לבית הלבן, מסרים חשאיים, תמיכה ביואב גלנט, הזמנת הנשיא הרצוג להבהיר את המצב, ושיחת טלפון ישירה לא הצליחו. לבסוף באה אחרי השיחה ההודעה של הנשיא האמריקני שמפציר בנתניהו להפסיק אך הוא לא שומע. הוא מתעקש בשלו כאילו לא שמע ולא נבראה אזהרה של ביידן.

אחרי החזרה מארה"ב הרצוג, התחיל להמשיך בתיווך בין נתניהו והאופוזיציה. דבר שממשיך אפילו היום שעות ספורות לפני הצבעה בכנסת. זהו הניסיון השני של הנשיא לתווך. בפעם הקודמת היו ישיבות בביתו של הרצוג.

אך מה חושב נתניהו מול ארה"ב? הוא מתעקש על העיקרון של עליונות הרוב בדמוקרטיה ובארה"ב מצביעים אל העיקר של קטנצנזוס. התמיכה של ארה"ב ב"דמוקרטיה" של ישראל אינה אהבת חינם. נכון שלמראית עין בארה"ב מכנים את ישראל "מדינה עצמאית" וכנראה מכבדים את החוקים שלה ובמקרים כאלה רק מציעים ושואלים "שאלות ידידות קרובות" על המצב הפנימי, אך האמת היא שארה"ב רואה בעצמה ורק בעצמה מעצמה ואת הדמוקרטיה רוצה רק לעצמה. היא רואה בישראל כבסיס צבאי לארה"ב שחובתה לשרת את האינטרסים שלה באזור. לכן כשמגיעים לנקודת סתירה בין דמוקריה לבין האינטרסים הם בוחרים באינטרסים ומציעים "לשמור בקונצנזוס".

אך נתניהו כמי שגדל כאמריקני רוצה להראות שהוא יכול לממש את הדמוקרטיה השניה באזור. זה משרת גם את האינטרסים האישיים שלו. הוא עכשיו בשלטון ויש לו את הרוב. מצד אחר נתניהו לא רואה בביידן כמי שיכול להטיף לישראל. בביקורו של נפתלי בנט בארה"ב, נתניהו היתל כנראה את בנט שביידן מנמנם בפגישה עמו. אך לאמיתו של הדבר זה היה היתולו של ביידן שלא ראוי לשתף בשלטון בארה"ב. עם המחשבה הזו, נתניהו מתעקש לנצח בפנים ולהציג את השרירות הפוליטית שלו לארה"ב.

אך האם הוא יכול להתגבר על האינטרסים של ארה"ב בישראל? זוהי השאלה הגדולה. אם עד עכשיו האמריקנים לא התערבו לא ברור שלא יתערבו אחר כך. אולי הם יקבלו את ההמלצה של תומאס פרידמן ברצינות ויתערבו כדי "להציל את הדמוקרטיה" בישראל.  

במאמר חדש שפרסם פרידמן - למעשה מכתב פתוח לביידן - הוא השווה את המצב בישראל לזה שהיה במלחמת יום הכיפורים וכתב כי "רק נשיא ארצות הברית יכול להציל את ישראל".

"כשהצבא הישראלי היה במצוקת תחמושת ב-1973, ריצ'רד ניקסון הורה על רכבת אווירית מאסיבית של כלי נשק שעזרו להציל את הדמוקרטיה היהודית היחידה מהשמדה מבחוץ", כתב פרידמן. "50 שנה מאוחר יותר, אדוני הנשיא, הדמוקרטיה היהודית הזו זקוקה בדחיפות לרכבת אווירית נוספת כדי להציל אותה מהשמדה מבפנים. היא זקוקה לאספקה דחופה של אמיתות קשות - משהו שרק אתה יכול לספק".