יורשי נתניהו: דחלילים חסרי עמוד שדרה
ההודעות על מותו הפוליטי של בנימין נתניהו לנצח מוקדמות מדי, אבל יורשיו הפוטנציאלים כבר ניצבים על כני הזינוק. מרביתם מתייעצים עם אסטרטגים פוליטיים כדי לגבש תדמית מתאימה שתביא אותם אל הארץ המובטחת, כלומר הכיסא הנכסף. בימים אלה יש שאלה עיקרית שמעסיקה אותם ודורשת בחינה בסקרים ובקבוצות מיקוד: האם תמיכה במהפכה המשפטית תקדם את מעמדם, או שמא דווקא הסתייגות ממנה?
הדילמה ברורה. קוד הנאמנות לנתניהו מחייב לכאורה תמיכה ללא סייג בחקיקה, שהרי גורלם של אלה שהתנגדו לו בעבר מוכר וידוע. מצד שני, לא בטוח שביום שאחרי נתניהו תספיק תכונת הסגידה כדי לנצח בבחירות. הרי רוב הציבור, כולל חלק משמעותי בימין הליברלי, מתנגד למהפכה. אולי דווקא מי שהסתייג ממנה יוכל לגייס קולות נטולי בית? הנה סקירה של עמדות הפוליטיקאים שרואים את עצמם כמתאימים לרשת את ההנהגה:
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת ניצב ראשון בסקרים הפנימיים בקרב מתפקדי הליכוד כמי שמתאים להחליף את נתניהו. יש לו את המראה "הראש ממשלתי", כלומר הקרנת מכובדות ויוקרה שאליהן מתלוות ההצלחה בהייטק והאנגלית הטובה. בעברו הוא כיהן כראש עיריית עיר הקודש מטעם "קדימה" שהובילה את ההתנתקות, אבל בליכוד הוא החליט למשוך ימינה ולישר קו עם יוזמות כגון עונש מוות למפגעים. גם היחס שלו למהפכה עמום משהו, וניכר שהוא מהלך על ביצים: מחד הוא לא משתמש ברטוריקה האלימה והנחרצת של ח"כים אחרים בליכוד בעד החקיקה, ומאידך מקפיד להזהיר מהפגיעה בכלכלה וההייטק. האם חברי הליכוד ינהו אחרי מי שעלול להיתפס כזגזגן?
