בלון הניסוי לנירמול היחסים של ישראל עם לוב נפרץ
הפגישה בין שר החוץ של ישראל לבין שרת החוץ של לוב היתה בלון ניסוי להכנת הקרקע לנירמול היחסים עם המדינה הערבית. אך הבלון התפוצץ.
הפגישה בין שר החוץ של ישראל לבין שרת החוץ של לוב היתה בלון ניסוי להכנת הקרקע לנירמול היחסים עם המדינה הערבית. אך הבלון התפוצץ. דעת הקהל בלוב הגיבה בחריפות. הפגנות נרחבות פרצו ברחובות עם שריפת צמיגים וגם מול משרד החוץ היו הפגנות ולפי דיווחים אפילו חלק מחצר משרד החוץ של לוב נכבשה על ידי המפגינים. לבסוף הממשלה הכחישה ונסוגה ודחתה את שרת החוץ מתפקידה.
לפי מומחים, הממשלה בישראל היתה מחפשת מפלט מהמשבר הפנימי הרחב שנבע מהנוכחות של הקיצונים בקואליציה כדי לייצא את המשבר החוצה. והפעם בחרו בלוב.
הפצת הידיעה על הפגישה החשאית בין שרי החוץ של לוב וישראל ברומא הפתיעה מדינות רבות באזור והעולם. משום שלפגישה מסוג זה יש השלכות רבות על הממשלה של דביבה שממילא לא יציבה.
באתר החדשות "משרק ניוז" פורסם מאמר שעוסק במניעים של הממשלה הלובית והשלכות המחאה העממית נגדה. נביא לכם תקציר מהמאמר, לצעד ראשון מול המחאות, הממשלה של דביבה החליטה להשהות את שרת החוץ נג'לה אלמנקוש. גם הפרלמנט של לוב ביקש לכנס ישיבת חירום לבדוק את הנושא.
נכון שלוב עדיין לא הגיעה ליציבות ורוב הציבור זקוק למוצרים בסיסיים אך הוכיחו שגם במצב זה, לא מסכימים שהממשלה שלהם תשב על יד שולחן אחד עם הישראלים.
המפגינים שרפו דגל ישראל מול בניין ראש מועצת השרים בממשלת האחדות בטריפולי ותמכו בשאיפה הפלסטינית. הם דרשו הדחת שרת החוץ והביעו מחאה לכל קשר עם ישראל בשום מצב ותנאים. ההפגנות התקיימו בעיר זאוויה במערב טריפולי וגם באזור תאג'ורה בעיר זלתין במזרח טריפולי ועיר מצראתה בצפון מערב לוב.
בעקבות המחאות, משרד החוץ של לוב הוציא הודעה בה הדגיש עוד פעם את ההתחייבות שלו לשאיפה של האומה הערבית והאסלאמית ושאיפת הפלסטיים והתמיכה בעיר הקודש כבירה נצחית של המדינה הפלסטינית.
בהודעה ניסתה הממשלה להראות את הפגישה כפגישה לא רשמית ולא מתוכננת. אך הצד הישראלי הודיע כי הפגישה היתה מתוכננת וכי הצד הלובי עודכן שיחשפו אותו. גם ההודעה של שרת החוץ חשפה שהממשלה היתה בתוך התמונה והפגישה התקיימה בידיעת הממשלה.
נכון שהישראלים טענו שממשלת טריפולי זקוקה לקשר עם ישראל כדי לזכות בלגיטימציה אצל העולם המערבי אך בעולם המוסלמי הצעד יוביל לבידוד. בנוסף לזה, המחאות העממיות הראו שהמשך המסלול יכול להוות סכנת קיום לממשלה של דביבה וחבריו.
מצד אחר בישראל בונים על הסכם השלום עם מצרים ועל הקשרים שנוצרו עם צ'אד וניג'ר וסודן ופועלים להתחל בלוב צעד ראשון של דומינו ביבשת אפריקה. אך המחאות הוכיחו שהאומה האסלאמית לא תסכים עם זה.
נכון שהמעמד הגאוגרפי של לוב ומאגרי הנפט הגדולים שלה הופכים אותה לשחקנית חשובה בזירה הבינלאומית אך גם לעם הלובי מגיע להחליט על מדיניות החוץ והגורל של המדינה שלו.
