ההפקרה המכוונת של ישראל לחברה הפלסטינית

מזה שני עשורים מתבוססת החברה הפלסטינית בדמה ולקראת הבחירות המוניציפליות מופנה הזרקור לאיום המוחשי המופנה כלפי ראשי רשויות ומועמדים למועצות המקומיות.

מזה שני עשורים מתבוססת החברה הפלסטינית בדמה ולקראת הבחירות המוניציפליות מופנה הזרקור לאיום המוחשי המופנה כלפי ראשי רשויות ומועמדים למועצות המקומיות. סכנת החיים מצד עבריינים וארגוני פשיעה מרחפת מעל ראשיהם כפי שהיא מרחפת מעל כלל הציבור הפלסטיני בישראל. וזה לא נגמר בהם. קבלנים חוששים להתמודד על מכרזים בערים ובכפרים כי מי שזוכה - או שיחויב לשלם דמי סחיטה (מה שיחייב אותו לחסוך באיכות העבודה), או שייאלץ להעביר את הפרויקט ל"קבלני משנה". כך או אחרת, הציבור ישלם את מחיר הפרוטקשן בטיב העבודה. ידוע לי על מקרה ברשות מקומית פלסטינית שבה הושקעו לפני כמה שנים מיליוני שקלים בסלילת כביש באורך כשלושה קילומטרים, אבל עם הגשם הראשון נסחפה כל שכבת האספלט שלו.

המתקפה על פוליטיקאים ובעלי תפקידים ברשויות המקומיות משתלבת בימים אלה עם מגפת הפשיעה והרצח בכלל החברה הפלסטינית. תוך כמה ימים נרצחו מנכ"ל עיריית טירה, עבד אלרחמן קשוע ומועמד לבחירות מאבו סנאן, גאזי סעב, ונפצע מוסעב דוכאן, מועמד לראשות עיריית נצרת. קשה לעקוב אחר קצב אירועי הירי אך דבר אחד ברור: ככל שהמרחב הציבורי הפלסטיני נמצא מחוץ לכיסוי של רשויות האכיפה, וככל שגדל תיאבון ארגוני הפשיעה, כך יתרחבו תופעות הסחיטה, האיום והרצח.

נשמעו זעקות השבר בנאומו של ראש עיריית טירה מאמון עבד אל-חי בשבת בהפגנה בתל אביב. הוא דיבר מדם לבו והפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה של ישראל והשר ל"ביטחון פנים" שלה. "ברחובות שלנו זורם דם והממשלה מפרקת את המשטרה, עוצרת תקציבים שאמורים להגיע לחינוך ורודפת עסקים מתוקף חוק קמיניץ", אמר והוסיף: "לאן אתה מגיע עם הדבר הזה? עשרות אלפי תושבים הולכים לשוק האבטלה שמשמעותה חיזוק ארגוני הפשיעה".

במצב שנוצר, ומאחר שתקווה או פתרון לגל האלימות לא נראים באופק, על ראשי הרשויות הפלסטיניות לעשות שימוש בנשק יום הדין: להתפטר לאלתר ולהחזיר את המפתחות לממשלה. אכן, זה צעד קיצוני, אבל אם הביטחון האישי של הציבור ששלח אותם חשוב להם, יהיה עליהם להקריב את תפקידיהם ומעמדם למענו. אין שום חוק המחייב אותם להמשיך בתפקיד כשחייהם וחיי תושביהם מצויים על קרן הצבי.

פעולה כזאת תחייב את ישראל למנות ועדות קרואות יהודיות לכל יישוב ויישוב. יש יסוד להאמין שבמצב זה, ואם וכאשר הדם בסכנה יהיה יהודי, שבישראל יקר יותר מחיי פלסטינים, תצא הממשלה מגדרה בכדי לגונן עליהם. כל אירוע ירי יוגדר אוטומטית כטרור לאומני המצדיק התגייסות טוטאלית של כל מנגנוני הביטחון. גם ארגוני הפשיעה יודעים שישראל תעשה שמיניות באוויר כדי ללכוד פלסטיני המסכן חיים של יהודים, ולכן גם הם יקחו צעד אחורה. ראינו זאת אחרי אירועי שומר חומות כשלפתע – מי היה מאמין - נתפסו עשרות פלסטינים והועמדו לדין.

מצבים קשים מחייבים צעדים קשים יותר, ומצבים היסטריים מחייבים צעדים היסטוריים. אין פתרונות קסם קלים. אם במשך 20 שנה מתבוסס הרחוב הפלסטיני בדמו והאלימות גואה מיום ליום, לא נותרה בידי ראשי הרשויות תחמושת יעילה אחרת למעט התפטרותם והעברת האחריות על הביטחון האישי לידי הממשלה הישראלית.