הכיבוש הוא אם החטאת

המשוואה פשוטה וברורה: כל עוד ההתנחלויות ממשיכות לשגשג, כך תמשיך לשגשג גם ההפיכה המשטרית

שלושים ומשהו שבועות לתוך המחאה נגד ההפיכה המשטרית ולרבים נדמה שאין אור בקצה המנהרה. מאות האלפים ברחובות לא מצליחים לראות הישגים ממשיים. החקיקה צפויה להימשך וניכר שהקואליציה לא מתכוונת לעצור. החשיבה שנשק יום הדין - הפסקת ההתנדבות וההגעה למילואים - לא יאפשר לחוקק אפילו חוק אחד, ורבים הודיעו שמפסיקים את השירות שלהם כקצינים, אבל הממשלה של נתניהו נחושה בדעתה כל הדרך להונגריה. ההפיכה נמשכת.

מכיוון שמובילי המחאה מקפידים להשתמש בז'רגון מיליטריסטי, בוודאי ראשי "אחים לנשק", אפשר לדבר בשפתם. ברור לכל שיש בישראל מלחמה על הדמוקרטיה, ובמלחמה כמו במלחמה - צריך לבצע הערכת מצב וחשיבה מחודשת לגבי ההמשך. לא ככניעה, אלא מתוך אמונה שאת המלחמה הזו חייבים לנצח.

המטרה הסופית של המחאה אינה רק עצירת החקיקה, אלא להבטיח שיש דמוקרטיה בישראל. לכן המחאה נדרשת לסמן יעדים שכיבושם יאפשר את הכרעת היריב (כן, עומדים שם יריבים. אויבי הדמוקרטיה). נדרשים לחשוב מהי הבטן הרכה שלהם, שפגיעה בה תוביל לנפילתם. נקודת תורפה, בלשון צבאית.

המחאה חייבת להפוך את השטחים הפלסטינים הכבושים לנקודת התורפה של הממשלה הנוכחית. זהו היעד המבוצר של מובילי ההפיכה המשטרית, מה שגנרלים מכנים "הנכס החיוני". מעבר למטרות המשנה (הכשרת שחיתות ופטור מגיוס), המהות האמיתית של המהפכה המשפטית היא שמירה על הכיבוש והעמקתו. זו ציפור הנפש של מובילי החקיקה. אם תנועת המחאה מעוניינת בניצחון, היא חייבת לסמן את ההתנחלויות והכיבוש כמטרה המרכזית.

איך עושים את זה? שמים דגש בנאומים, בהפגנות ובפרסומים. צריך להזכיר לציבור בעיקר את העוול המוסרי בשליטה על מיליוני פלסטינים, אבל גם את העובדה שהשטחים הם המקום שאליו נשלחים בני הנוער הישראלים לדכא נטולי זכויות, לסכן את חייהם ולהגביר את החיכוך, השנאה והתיעוב כלפי הישראלים.

עד כה הדפו מובילי המחאה כל ניסיון לקשור בין המהפכה לבין הכיבוש, אבל המאבק עלול להתמוסס אם לא יסומנו יעדים חדשים. לשם כך נדרשים מנהיגי המחאה לאומץ וליצירתיות. נדרשת ההבנה שעוד שבת של 100 אלף מפגינים אולי עושה נעים בלב ובעין, אבל לא באמת מקרבת את המחאה ליעדיה. אילו רק יקשיבו אנשי "אחים לנשק" לאלוף במיל' עמירם לוין, שהצהיר באחת ההפגנות שהכיבוש הוא אם כל חטאת, אזי יבינו שהדרך לדמוקרטיה באמת חייבת לעבור דרך סיומו. המשוואה פשוטה וברורה: כל עוד ההתנחלויות ממשיכות לשגשג, כך תמשיך לשגשג גם ההפיכה המשטרית.

ניצנים להבנה הזו כבר נראים בשטח. לפני כשבוע ארגנו "אחים לנשק" הפגנה מול ביתו של נער הגבעות בצלאל סמוטריץ' בהתנחלות קדומים. זה הכיוון שחייבים להמשיך בו. הפגנה של 50 אלף איש בצומת זעאתרה (צומת תפוח בלשון המתנחלים), שבה יקראו לסיום השליטה הצבאית על הפלסטינים, יכולה לסמן את התחלת הניצחון של המחאה. מנגד, התעלמות לאותם ההישגים של המחאה החברתית מ-2011 – מאות אלפים ברחובות, אבל אפס הישגים ממשיים. לכן. אסור לחזור על אותה הטעות.