המטרה היא: להפוך את כול הישראלים לאזרחים סוג ב'
מקדמי ההפיכה השלטונית מרבים לדבר בשמן של אוכלוסיות מושתקות וטוענים שהם משמשים להן לפה, שאת זכויותיהן הם באו סוף סוף לקדם, ושביטול עילת הסבירות הוא צעד בכיוון זה.
מקדמי ההפיכה השלטונית מרבים לדבר בשמן של אוכלוסיות מושתקות וטוענים שהם משמשים להן לפה, שאת זכויותיהן הם באו סוף סוף לקדם, ושביטול עילת הסבירות הוא צעד בכיוון זה. זוהי טענה פופוליסטית ומנותקת מהמציאות. בפועל, ה"רפורמה" פוגעת בזכות הגישה לערכאות ובנגישות למשפט ולצדק, והפגיעה בקבוצות מוחלשות קשה במיוחד.
הישגה הגדול של ההפיכה עד כה היה התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה", שביטל את עילת הסבירות ובכך סגר את דלתות בית המשפט בפני דיון בפגיעות מסוימות. זוהי פגיעה ישירה ומיידית בגישה לערכאות ולצדק. כאשר הפנייה לבית המשפט חסומה או מוגבלת – אין משמעות לרבות מהזכויות של בני האדם.
לטענת תומכי ביטול עילת הסבירות, את מה שניטל ניתן להשלים באמצעות עילות אחרות מתחום המשפט המינהלי. כלומר, אפשר לעשות תרגילים משפטיים ולפעול בתחכום להשלמת החסר. אך תרגילים כאלה דורשים משאבים וידע רב; הם מקשים על ההליך, מייקרים אותו ומעמיקים את הפערים בייצוג המשפטי. עילת הסבירות אינה נטולת בעיות, אך אין להכחיש את תרומתה לקידום הגישה לערכאות במשמעותה העמוקה: הזכות של האזרחים להעמיד את הממשלה לביקורת משפטית-חיצונית, כאשר היא אינה נוהגת בהגינות או עושה שימוש לרעה בכוחה.
בראי הנגישות, צמצום עילות הביקורת השיפוטית על הממשלה מהווה פגיעה חמורה ביכולתו של הפרט להיאבק על זכויותיו ולהילחם בחוסר צדק. אבל הפגיעה של ה"רפורמה" גולשת מעבר להליכים כנגד הרשות ונוגעת למכלול ההיבטים של נגישות למשפט ולצדק של אוכלוסיות מוחלשות (ובכלל).
על נזקי ההפיכה במישור הנגישות למשפט ולצדק ניתן ללמוד לא רק ממה שהיא מקדמת, אלא גם ממה שהקואליציה בוחרת שלא לעשות: ראשית, היא נמנעת מכינוס הוועדה למינוי שופטים. לא רק שהממשלה אינה מציעה שום יוזמה מסודרת לתיקון המצב, אי-נכונותה לכנס את הוועדה מביאה לחנק המערכת הזקוקה לעוד עשרות שופטים בערכאות הנמוכות ומהווה לחץ בלתי ראוי על גבם של כלל האזרחים. המשמעות היא שהליכים רבים מתעכבים, שאנשים יוותרו על אפשרות התביעה או יגיעו לפשרות שמכרסמות בזכויותיהם. הנפגעים המרכזיים יהיו אלו שאין להם משאבים, ידע וכוח לשרוד הליכים יקרים ומסורבלים.
שנית, הקואליציה אינה מקדמת רפורמות דרושות להגברת הנגישות למשפט ולצדק. המהלכים של הקואליציה בקידום ההפיכה באים על חשבון קידומן של הרפורמות האמיתיות, אלו שנדרשות להוזלת, פישוט והנגשת הליכים וידע משפטי. רפורמות אלה נדרשות לא משום שהמערכת של ישראל גרועה במיוחד, אלא משום שמציאות החיים המשתנה מחייבת בחינה מתמשכת של המפגש בין הכללים המשפטיים לבין היכולת של אנשים לברר את מצוקותיהם ולממש את זכויותיהם.
במקום לשפר נגישות, הקואליציה מעבירה רפורמה שמקשה על הגישה לערכאות. לצד ההזנחה של רפורמות נדרשות, יש להתקפות של תומכי ה"רפורמה" אפקט מקפיא שמונע ביקורת עצמית ושיפור בכיוונים הנדרשים באמת מצד מערכת המשפט. המטרה לא יכולה להיות הותרת בתי המשפט חסרי כוח ומעש, אלא הבטחת היצע של הליכים נגישים – משפטיים וחלופיים – שיבררו בעיות משפטיות בהוגנות ובאפקטיביות.
שלישית, הקואליציה נמנעת מחקיקה שתעגן את זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות ושתסייע להן לממשן הלכה למעשה. בסופו של יום, בעלי הכוח הפוליטי הם אלה שמגדירים את הזכויות של כול האזרחים. הקואליציה מקדמת את ביטול הסבירות בעודה מזניחה את הטיפול במה שחשוב לאנשים מהשורה – טיפול במצוקות דיור, שוויון בעבודה, הבטחת חינוך איכותי, יוקר המחיה, ועוד. נגישות לצדק במובנה הרחב מחייבת שמי שנמצא בבית המחוקקים ישתתף בהגדרת ובעיגון הזכויות של האנשים בחוק, בהכרה ובמתן שם לפגיעות שחוות קבוצות אוכלוסייה שונות ובהנגשת היכולת שלהם לעמוד על זכויותיהם ולהגן עליהן בפני פורום שיפוטי ניטרלי. צמצום מרחב ההתערבות של בית המשפט, אי-מינוי השופטים הנדרשים, ובעיקר העובדה שהכנסת הנוכחית אינה עוסקת בביצור הזכויות של אוכלוסיות מוחלשות ובהנגשת ההגנה עליהן, כל אלה צפויים להפוך את כול הישראלים לאזרחים סוג ב' הנתונים לגחמות השלטון.
