30 שנה של רקורד מכוער

בשבוע שעבר, 30 שנה בדיוק אחרי ששר החוץ של ישראל שמעון פרס השתמש במונח "מזרח תיכון חדש" כדי לאפשר לישראלים להרים להרף קט את ראשיהם מההתגוששות היומיומית עם שכניהם הקרובים-הרחוקים, כדי לדמיין לרגע מציאות שבה אפשר לנסוע במכונית מרמת גן לפריז, עם הפסקת בקלאווה בביירות, לחמג'ון באיסטנבול ושניצל באוסטריה – 30 שנה אחרי נעמד בנימין "כיכר ציון" נתניהו בכינוס עצרת האו"ם, שלף את טושו האדום, וצייר קו תחת הכותרת שאותה הלעיג רוב חייו: "מזרח תיכון חדש".

"השמיים נפלו", אמר נתניהו בן ה-43 בתגובה ליוזמת אוסלו. "זה היה אירוע קשה מאוד, לדעתי אירוע של השפלה 'לאומית'. אלה אנשים שמאמינים בהחזרת כל סנטימטר", הוסיף במצח מיוזע מול פעילי ליכוד, התנועה שאז החלה את מסעה הרחק מהחזון הליברלי אל עבר היותה דה-פקטו מפלגת גוש אמונים. "זה אפילו לא למכור, זה למסור! הם באמת חושבים שמוקפים בכל המשטרים הפראיים האלה, שאנחנו ניתן את הגבעות שחולשות על ערינו ובתינו. אתה שואל אותי מה העיקר במערכה הזאת? העיקר הוא שאני רוצה לחיות. ואיתם אנחנו לא נחיה. ולכן אני חרד על ביתי, על ארצי, על בני. יש לי תינוק חדש. היום הוא נעמד, בן תשעה חודשים. אני רוצה שהוא יעמוד גאה ב'מדינה' הזאת".

שבועיים לפני חיסול יצחק רבין, התייצב איתמר בן גביר, היום - האצבעות עדיין רועדות, ממאנות להאמין, בורחות מהמקלדת - שר הביטחון הלאומי בממשלת נתניהו, והצהיר, בציטוט שלעולם לא יימחה לו, גם אם יקרצף את עצמו במברשת ברזל, גם אם יפטר וימנה שישה מפכ"לים: "כמו שהגענו לסמל הזה – אנחנו יכולים להגיע לרבין".

ובכן, נתניהו, אם לצטט את אוהדי בית"ר ירושלים, שהם גם אוהדיך: ברוכים הבאים לגיהינום. מכונת השנאה שהקמת, ששימנת, ושמסרת לה את קודי ההפעלה שמניעים את המשטרה הישראלית (בן גביר), את הכלכלה הישראלית (בצלאל סמוטריץ'), את יחידות ההתיישבות בשטחים והמינהל האזרחי השולטים בהם (גם סמוטריץ'), את התקשורת (שלמה קרעי), את מערכת המשפט (יריב לוין, תומך סיפוח נלהב), ואת ועדת החוקה (שמחה רוטמן) – המכונה הזאת עומדת, בסבירות גבוהה, להגיש לך את אותו התבשיל שהגשת לרבין ופרס, רק חריף יותר ובמנות גדושות יותר תוך שידיך קשורות ואין לך ברירה אלא לבלוע.

מסבב הראיונות האחרון של נתניהו בתקשורת האמריקנית, שהופכת יותר ויותר נשכנית ככל שכתביה המיומנים מפנימים שהוא רץ לשם עם מגבת וסבון כי הוא מניח, בלשונו של ירון אברהם, שגם שם יוכל "לרחוץ בג'קוזי של ערוץ 14" – עולה כי הוא יודע היטב ששום דבר לא יזוז עם סעודיה בלי פשרה פלסטינית. עוד עולה בבירור שהוא הסכים כבר שסעודיה תשיק תוכנית גרעין שבתרחיש מסוים עלולה בעתיד לאיים על "ערינו ובתינו", ומסוכן מזה, על בנו, ההוא שלפני 30 שנה למד ללכת.

כל זה מותיר שתי שאלות: אם ידעת שהצלת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייבת פשרה טריטוריאלית, גרעון המזרח התיכון וקבורת חמור של תוכנית הסיפוח, מדוע בזבזת 30 שנה? והשאלה השנייה: מי ינאם נגדך באגרוף קמוץ על המרפסת בכיכר ציון? שר האוצר שלך? שר המשפטים שלך? שר התקשורת שלך? או השר שלך ל"ביטחון לאומי"?